אוקראינה

גילויים על הדמוקרטיות שלנו

פרק 4

אופן התפקוד דרך שליטה במערכת הרגשית של האדם

4 - 2 - ההבדלים בתפקוד בין תודעה לאינסטינקט

זה היה לאחר שאלוהים החל להתגלות לבני אדם, הן באמצעות מצבים על טבעיים בעיניו, והן דרך מה שהתקדם במודעות לטעויות ההתנהגות שלו, ביחס לייעוד. שהציב אלוהים בגנטיקה שלו, הוא הטיל עליו אחריות, על שלא נשאר נאמן למצוותיו

גישה לתודעה, לעומת זאת, אינה למידה להיות "מודעים" לגישה או להתנהגות שיש לאמץ, אלא  הפתח לתפיסה השוואתית, בין נתונים גנטיים, שבתוכו מופיע המצפון, והניתוחים הרגשיים שאנו מכנים "בחינת המצפון".

חשוב להבדיל בין גנטיקה לבין המערכת הרגשית, מכיוון שאם אין זה מתפקידנו לאשר את מקורם, הגנטי או האלוהי, לגבי לוגיקות שאליהן רמזנו מאז תחילת כתבים אלה, זוהי מעורבותם ביחס לרוח הקודש, היא המגדירה את ההבדלים בין ההומו ספיינס של אתמול, האנושי של היום וזה של מחר

הכתבים המקראיים מספרים לנו רק בקצרה על אלפי השנים שקדמו לפתיחה ל"תודעה" זו, שבמהלכן האדם של אתמול התקיים רק תחת השם הומו ספיינס, בטבעו הגשמי לחלוטין, שלא להשתמש במונח הפוגעני חיה. מונח זה בוודאי לא יהיה שגוי לחלוטין, אבל הוא גם לא יהיה המדויק ביותר, כי למרות בעל חיים בטבע, הומו ספיינס כבר היה בממד שבו אף חיה היום לא באמת תהיה דומה לו

בחלקים רבים של העולם, לפני ששת אלפים שנה, האנשים שאנו מכנים "הומו ספיינס", כדי להבדיל אותם מאיתנו, כבר היו מסוגלים אינטלקטואלית לבנות כלים, כלי נשק ואתרי חיים המובנים ונשלטים על ידי חברות היררכיות מאוד. אנשים כמו אדם וחוה עסקו גם בגידול בעלי חיים ובגידול צמחים באזורים רבים בעולם. עמים רבים כבר החלו לכרות מתכות מסוימות כגון נחושת ולכן עברו מזמן את שלב הציידים-לקטים של התקופה הניאוליתית. באותה תקופה, הומו ספיינס היה הרבה יותר מתקדם אינטלקטואלית ופסיכולוגית מכל בעל חיים יכול להיות היום, והרבה פחות שונה מבני האדם של ימינו, ממה שאנו מדמיינים. כמובן, היא נשארה במבנים של חברות וקונפליקטים שאולי נראים בסיסיים היום, אבל ההבדל היחיד שלה היה תפיסה אלוהית, שאנחנו לא בהכרח נותנים לה סיבה

הניאנדרטלים, שבעצמם לעלות על את שלב הציידים-לקטים, נכחדו כבר במשך כעשרים וחמישה אלף שנה, בתקופת אדם וחוה, וההומו ספיינס, שהיה בחלקו בן זמנו, התקיים על פני כדור הארץ לפחות שישים וחמש עד שבעים אלף שנה, על פי הפליאואנתרופולוגים הפחות אופטימיים. האופטימיים שבהם מעמידים את נוכחותו של הומו ספיינס על כמאתיים אלף שנה לפני תקופה זו, או אפילו שלוש מאות אלף כיום

במשך כל הזמן הזה, של כשישים וחמישה אלף שנה לפחות, הומו ספיינס זה נשאר מתועל בצורה מועילה מאוד באמצעות האינסטינקטים שלו בלבד , שההיגיון הרוחני של הטבע החייתי היה מסוגל לספק לו ושאפוטרופסותו הרוחנית המדכאת הובטחה על ידי לוציפר  

בדיוק כפי שהתודעה אינה מה שאנו יכולים ללמוד להיות מודעים אליו, אינסטינקטים אינם התגובות ה"אינסטינקטיביות" היחידות. הם מה שמוביל את האדם הנוגע בדבר לפעולה, בין אם אינסטינקטיבית או רפלקסיבית, מבלי שהוא יוכל לתפוס את ההשוואה הישירה עם הגנטיקה שלו. בין אם בציפייה למעשה, ובין אם בדיעבד, רק הלמידה שלו כיוונה כך את המנה הרגשית שלו לבחירה אחרת של פעולה אבולוציונית, או הביאה לו למידה משלימה עם מבט לפעולה מאוחרת, שהוטמעה על ידו כדומה

כולם יודעים היום שאלוהים הכניס לגנטיקה של כל יצור חי, התנהגות מולדת, ייחודית לגזע שלו, שנטמעה ב"טוב וברע שלו", שאנו מכנים אינסטינקטים. התנהגות מולדת זו חוזרת על עצמה כמעט עד אינסוף, מה שמאפשר למצוא כיום גזעים בעלי מאפיינים זהים במשך כמה מיליוני שנים, המנוהלים תמיד על ידי אותם אינסטינקטים ראשוניים

בנוסף אלה גזעים בסיסיים לעתים קרובות, אנו מוצאים גזעים כי הם תמיד ניחן אינסטינקטים בסיסיים, אבל אליו מתווסף מבנה נפשי המאפשר כבוד פחות או יותר נכון לכללים שנלמדו, ומאפשר להם הסתגלות גדולה יותר להקשרי חיים שונים.

זה בסוג זה של קטגוריה בעלי חיים כי הומו ספיינס הובא לכדור הארץ על ידי הבורא שלנו, עם מבנה מוחי מסוגל לקבל היגיון המבוסס על הערכים אשר ניתן ליצור מערכת רגשית אינדיבידואלית. השכפול האישית של היגיון זה, על פי הגנטיקה של הסובייקט, מספקת לו יכולת פעולה והשתקפות בהתאם להיגיון זה, מה שהופך אותו למסוגל להשתמש בגנטיקה שלו כדי להתאים את אמצעי ההישרדות שלו להקשרי החיים המרובים שלו

אנו מוצאים מבנים דומים למדי אצל בעלי חיים מבויתים, אך למרות שהם ניחנים ביכולות השוואה מסוימות יותר מאחרים, הם בכל זאת נשארים מוגבלים בניתוחים שלהם, הדורשים הכשרה, לפעמים אָנָלִיזָה, לפעמים מחוספסת יותר, כפי שהאדם יודע לעשות כדי להשתמש בהם. אנו יכולים לומר שיש להם התחלה של יכולת לתקן את האינסטינקטים שלהם, מבלי להיות מסוגלים לגרוע מהקונפורמיות של הגנטיקה שלהם, בניגוד לסינתזה שהאדם של אתמול והיום יכול לעשות, מהמערכת הרגשית שלו, המסוגלת לתפוס את ההשפעה החיצונית של רוח הקודש

ניתוחים של בני אדם מאפשרים להם להעריך את האינטרס לכאורה בשימוש במערכת הרגשית שלהם כדי לכבד או להתרחק מהמצוות שנכתבו בגנים שלהם על ידי בוראם, מה שלא בהכרח קורה עם בעלי חיים

השימוש של בני האדם בפרסונליזציה של היגיון זה במוחם יכול אפוא להוביל אותם להטמיע שני מצבים כדומים ולהשפיע עליהם לפעולות שאינן בניהול תקין של הגנטיקה שלהם, ובכך לקבל את השם "חטאים", בהתחשב ביכולתם לתפוס את הממד האלוהי. האפוטרופוס המדכא שהטיל הקב"ה על ההיגיון היחיד של הכשרה, או אפילו אילוף, מחזיק אז בזכות ענישה חמורה פחות או יותר, לא על פי רצונו הטוב, שכן אלוהים הוא אדון לגבולות שיוענקו לו, אלא באופן חלקי, כל עוד הוא נשאר בגבולות אלה

כפי שאמרנו בפרק הקודם, אם מאז ישוע המשיח, בני אדם יכולים להיות ניחנים בשני היגיון שונים, שניהם נקראים לשמור על האדם הזה תוך כבוד טוב לגנטיקה שלו. אם ההיגיון העומד לרשותו מבוסס על ערכים של אהבה אגוצנטרית, מרוסנת על ידי פחד, מתורגמת לדרך פעולה, שכר/עונש, הרי שרוח הקודש מתייחסת לאהבה האלוהית לרעהו, ומביאה לנושא תפיסה של שלום, אל מול מה שהוא מחשיב כצודק ומאוזן. אם ההשפעה שלפני כל מעשה היא אפוא בעלת ערך שונה עבור כל אחת מההגיונות הללו, ההיגיון תחת פיקוח בו ניחן ההומו סאפיינס, כדי להגביל את האינסטינקטים שלו לערכי הגנטיקה שלו, לא היה צריך לספק לו את המשוב ההשוואתי בין תוצאת מעשיו לבין הייחוס שהיה מהווה את הגנטיקה שלו שנכתב על ידי בוראו,  מכיוון אפוטרופוס הרוחני הזה היה אחראי על זה הסובייקט לא יכול היה לקחת זאת בחשבון, בגלל אהבתו האגוצנטרית היחידה, אלא בעיקר משום שהשוואותיו היו נבחנות על ידי שתי מערכות בעלות אופי זהה, שכבר היוו את התכנות הרגשי של פעולותיו במוחו ואת ההיגיון מאותו טבע ב"לבו". במקום לחזור לצורך בתיקון ישיר שנתפס מלבו, ביחס למה שהמוח שלו הפיק, המשוב של שגיאותיו היה צריך לחזור אפוטרופוס זה. במקרה של שימוש לרעה במערכת הרגשית שלו על ידי האדם הנוגע בדבר, המוביל אותו למעשים רעים, "האפוטרופוס הרוחני" הזה יהיה אז זכויות דיכוי, מה שיוביל את ניתוחי הסובייקט לפחד מדיכוי נוסף. חוויות העבר הרעות שלו לא עמדו לשנות את יסודות המערכת הרגשית שלו, אלא ללמוד ניתוח שלו בלבד, כדי לגרום לו לכבד את הייעוד הגנטי שלו. זה עדיין אותו הדבר עבורנו היום עם הלוגיקה תחת אפוטרופסות, פרט ל ליכולת התפיסה של רוח הקודש, אשר יכול להשפיע על הלמידה שלנו לקראת כבוד להוראה האלוהית

הבדלים אלה לבדם הם שמבדילים אותנו מאלה שקראנו להם הומו ספיינס כדי להבדיל אותם מאיתנו, למרות שרובנו מתייחסים מעט מאוד ליכולת זו לתפוס את רוח הקודש, במיוחד במין הגברי, ונחזור לכך. רק הוראה מקבלת אז ערך של מדריך, ואם לעתים קרובות אנו מאמינים שאנו מנהלים את מצפוננו על פי אלוהים, הצורך בלמידה הוא הוכחה לכך שיש הבדל קטן מאוד בינינו לבין ההומו ספיינס לפני אדם וחוה. כל עוד אנו ניחנים רק  הלוגיקה תחת אפוטרופסות, רק המשיכה להתקרב לאלוהים באמצעות תפיסת הנוכחות החיצונית   של רוח הקודש היא ההבדל הראשוני, כי זה כבר יכול להיתפס על ידי העובר, אבל לא מספיק כדי ליצור מודעות אמיתית לכך ולהשפיע באמת על האהבה האגוצנטרית של הלוגיקה תחת כלומר, מה שעלינו ללמוד לתעל מלידה אינו באמת התודעה שלנו, אלא האינסטינקטים שלנו שנוצרו על ידי הלוגיקה תחת אפוטרופסות. ללא טבילת רוח הקודש ב"לב", תודעה זו נגישה לנו רק דרך רוח הקודש הנתפסת כלפי חוץ לעצמנו, כפי שהיה במקרה של אדם וחוה. היתרון היחיד שיש לנו על אבותינו, שהתפרסמו בזכות מרדנותם לאל הנצחי, הוא ההשפעה החיצונית הזו של רוח הקודש, שהעובר האנושי תפס מאז, בניגוד אליהם שככל הנראה נולדו תחת הממד החייתי של הומו ספיינס, לפני שאלוהים פנה אליהם בגן העדן  

אפשרות זו של תפיסת רוח הקודש, שנוספה לתורה, הפכה אפוא את האדם לאחראי לשימוש לרעה בגנטיקה שלו, לעובדה שהיא מביאה לו עד היום רצון מסוים להתקרב לבוראו, מבלי לספק לו ערך השוואתי אמיתי עם הגנטיקה שלו, מאז הלוגיקה שלה תחת אפוטרופסות. עם זאת, אפשרות זו של תפיסה נשארת פחות או יותר בולטת בהתאם לנושא ולהוראה המתקבלת, אך גם מדויקת פחות או יותר, עד כדי כך שלפעמים הופכת אמביוולנטית מאוד

אמביוולנטיות זו אינה נובעת מהאדם, אלא הלוגיקה תחת אפוטרופסות, שכן לא ההיגיון הוא שמביא את הרצון לכבד את החוק האלוהי, אלא רוח הקודש נתפסת כלפי חוץ להיגיון זה, ואילו ההיגיון עצמו מביא רק את הפחד מפני תוכחה של רצונות לא צודקים, במקרה של אי כיבוד הלימוד שהתקבל. ההפרזות של תשוקות הבשר של אפוטרופוס , אשר חייב להיות מודחק על ידי מורה זה, תמיד להביא את האמביוולנטיות הזאת בין הרצונות של הנוכחות האלוהית, עצמם נלחמים על ידי פחד מהדחקה, אשר מוביל לבלבול בין מורה זה לבין אלוהים הבורא שלנו, בפועל של הכללים והמצוות שלו

בניגוד הלוגיקה תחת אפוטרופסות, רוח הקודש ב"לב" ניתנת באופן אלוהי כדי להביא לאדם הנוגע בדבר בטווח הארוך, יכולת לניהול עצמי של מעשיו, באמצעות שימוש נכון בגנטיקה שלו, מכיוון שהיא עצמה מעוצבת מרוח הקודש ולכן מביאה פונקציונליות שונות, כפי שנראה כעת