אוקראינה

גילויים על הדמוקרטיות שלנו

פרק 4

אופן התפקוד דרך שליטה במערכת הרגשית של האדם

4 - 3- רוח הקודש מביאה ערך השוואתי אמיתי עם מצפון

לגנטיקה האנושית יש קשר קבוע בין הנוירונים המקיפים את "לבו" לבין אלה של מוחו, המאפשר לו לספק משוב על פעולותיו לאדם הנוגע בדבר, כך שיוכל לערוך השוואה רגשית עם הצרכים של גנטיקה זו. בעוד תכונה זו היא אפוא החשובה ביותר על מנת להיות מסוגל למקד, את המערכת הרגשית של האדם על ערכי הגנטיקה של האדם, קיים פער עם הלוגיקה תחת אפוטרופסות, אשר לא נועד להשתמש ישירות תכונה זו, שכן הוא נועד לנהל אינסטינקט מפוקח, כפי שראינו זה עתה בפסקה הקודמת. פונקציונליות זו נגישה אז רק בעקיפין באמצעות השימוש בלמידה של האדם הנוגע בדבר, אשר מצד אחד, מגביל במידה ניכרת את ההתפתחות הרגשית האישית, ומצד שני, זה לא מאפשר לו לקבל גישה נאותה אליו בכל עת כדי לנהל את פעולות הרפלקס שלו. באמצעות למידה, יכולות אלה להשוואה רגשית, ביחס לגנטיקה של האדם, ממוקמות למעשה בניתוחים המוחיים של המוח, שדרכם מעגל קבלת ההחלטות אינו עובר במקרה של פעולות רפלקס, שנדון בהן שוב וכי התרשים בפרק 9-1 מדגיש

כאשר ההיגיון תחת אפוטרופסות מאפשר רק את השגחתו של אפוטרופוס זה, תפיסת רוח הקודש מעבירה מידע זה בין "לבו" של האדם לבין מוחו, ולהיפך. זו הסיבה לכך שטבילתה של רוח הקודש מוציאה אותנו מהשגחתו של השטן לצורך ניהול עצמי מושלם, אפילו אם בזמנים הנוכחיים עבודתו של המשיח על הצלב חייבת לכסות את חוסר הדיוק של התכנות במוח. מכיוון שקל הרבה יותר להבדיל בין רגשות ההיגיון של רוח הקודש לבין, לא רגשות קשורים הלוגיקה תחת אפוטרופסות, זה עושה הבדל עצום לאדם הנוגע בדבר,  מכיוון שאז ניתן להשוות את תכנות הפעולה במוחו לערך מתקן וכבר לא זהה ל"לבו", מבחינת הבחירה המוקדמת של פעולותיו. הדבר נכון באותה מידה ביחס למשוב על הבלבול בין טובתו לטובתו של הקב"ה, המאפשר לו בחינה אמיתית של המצפון, לאחר מעשיו

אם מה שאנו מכנים בחינת "מצפון" קיים היום בשני לוגיקות, הוא לא באמת מתייחס לאותם נתונים רגשיים באחד כמו בשני, ועל זה עלינו להתבונן בתשומת הלב הגדולה ביותר

כל עוד האדם ניחן רק הלוגיקה תחת אפוטרופסות, היכולת לתפיסה רגשית מושפעת למעשה מהעובדה שרוח הקודש, המורגשת חיצונית לוגיקות עצמו, נתפסת על ידי "איבר חושי" שעליו נדבר שוב בפרק 5. מאיבר זה עולות התפיסות החושיות הקשורות להיגיון בונה זה, כמו גם אלה של רוח הקודש. כל עוד האדם ניחן רק הלוגיקה תחת אפוטרופסות, איבר זה הופך להיות הנושא הן של התשוקה לאלוהי על ידי רוח הקודש והן של הפחד מפני דיכוי על ידי הלוגיקה תחת אפוטרופסות. זה מוביל את האדם הנוגע בדבר לאמביוולנטיות מסוימת ולהקיף את התפיסה הזו של רוח הקודש, ללימודו בלבד, באופן שהאינסטינקט מאפשר זאת, ומקשה על הסינתזה ש מוח שֶׁלָה בגולגולתו חייב  לעשות בין הלוגיקה תחת אפוטרופסות, ורוח הקודש

כתוצאה מכך, למידה זו הופכת ליכולתו היחידה להשוות בין התוכניות המייצרות את פעולותיו, המתבצעות בעצמן מתוך הלוגיקה תחת אפוטרופסות, לבין התפיסות הקשורות לאותו היגיון ב"לבו". בהתבוננות במצפונו הוא מתבונן רק בתיקון שנגרם על ידי מינון רגשי שלו, הצליח או לא, על פי הלמידה שקיבל, לייצר פעולה הנחשבת נכונה על ידו, על ידי השוואה בין שתי מערכות בסיסיות בעלות בסיס זהה, שרק הלמידה מביאה מהן הבדל אפשרי. לכן זה לא מוציא בכלל את הטעות הרגשית ביחס לגנטיקה, שרוח הקודש אולי תרצה לגרום על ידי הטבע האלוהי שלה.

בניגוד ליכולת השוואתית חלשה זו, בנסיבות כאלה, ה"היגיון" של רוח הקודש מה "לב" מביא להבדל יחסי בין המערכת הרגשית לבין הגנטיקה, שאינה קשורה עוד רק ללמידה, אלא גם לתפיסה שהמוח מרגיש את רוח הקודש מ"לבו", שטבעו מביא את ערכי האהבה האלוהית, שמתאים לתודעה בגנטיקה

אין זה אומר שהאדם לא יוכל לבלבל את אהבתו עם אהבה אלוהית, מכיוון שהסינתזה שלו נשארת מושפעת מהניתוחים שלו, כמו גם מהתכנות שיש להשתמש בו כדי לייצר כל צורה של פעולה, אך אם אדם זה התמיד ללמוד להבדיל בין רגשותיו שלו לבין אלה של רוח הקודש,  הוא עשוי להרחיק לכת עד כדי כך שהוא נעשה מודע למפתח לבלבולים שלו בין האמת האלוהית לבין האמיתות שלו עצמו. המידע המגיע מרוח הקודש שב "לבו", בהיותו אלוהי מטבעו, מספק לו הדרכה נוספת בכיוון זה, שבו הלוגיקה תחת אפוטרופסות מעודד הגנה עצמית מרוכזת בעצמה וכל השלכותיה הבשריות. זו הסיבה לכך ב הלוגיקה תחת אפוטרופסות, רוח הקודש, שבקושי ניתן להבחין בה ברמת הלב, זה נחשב יותר למקורו שֶׁל ניתוח שֶׁל במוח, דרך הלימוד המתקבל (במקרא, הנפש, המורכב מהניתוחים והרגשות המתוכנתים בגיל ההתבגרות) ולא מה "לב". גבולות האגוצנטריות הראשונית מתוקנים אז רק במידה שבה הניתוחים נותנים סיבה ללימוד הערכים האלוהיים שהתקבלו בילדות ומשאירים את הסובייקט מול רצונותיו הפשוטים לכבוד לערכים נרכשים, נוצריים או לא.

זהו הבדל מהותי לא פחות מההבדל בין אהבה אגוצנטרית לאהבה אלוהית, שכן ההיגיון שבחסותה שולל מהאדם את מה שיכול להוביל אותו לבחינה אמיתית של המצפון והציות לאלוהים

זהו המקור להרבה טעויות והנחות גדולות מאוד של אמת, כי אם נוכל להבין בקלות את ההתפתחות הזו, בין אם נטבל ברוח הקודש ובין אם לאו, ההוראה המתקבלת יכולה להוביל להדגשת המנה הרגשית שלנו כלפי הפעולות המתוכנתות היחידות שלנו, להפוך אותם למטרה אלוהית, בעוד המשיח רוצה להוביל אותנו לשכתוב של התכנות הזה. אם מנה רגשית זו קיימת כדי לתקן את התכנות הקיים, אין פירוש הדבר שהאדם שקיבל את רוח הקודש יישם את ערך התיקון הנכון, שכן אחרת יהיה זה להתעלם מרצונו החופשי של כל אדם לעקוב אחר המידע של רוח הקודש, או של ניתוחיו והוראתו. זו הסיבה שישוע מכסה כל חטא בחסד אלוהי, תוך שהוא מנסה להביא את ההבנה הנכונה  לאדם הנוגע  בדבר לקראת קבלת התיקון הזה. אם הבנה זו של האדם הנוגע בדבר נעשית כה חשובה, הרי זה כדי להימנע מניתוחיו, להשתיק את המידע המגיע מרוח הקודש מ"לבו", לטובת יכולותיו המתוכנתות היחידות לפעולה, בלתי אפשריות לעקיפה, בעוד שהן מומשו בשפת הלוגיקה תחת אפוטרופסות

יכולות אלה לפעולה מתוכנתת הן אלה שהכי קל לתת קרדיט, באמצעות הנחות בשר, שלאחר מכן מתבלבלות עם אמונה. לכן חשוב כל כך ללמוד להקשיב לרוח הקודש בכל עת, בכל מקום ובכל מצב, כדי להבדיל בצורה הטובה ביותר בין רגשות הקשורים לרוח הקודש לבין אלה הקשורים לכל המערכת הרגשית שלנו. רוח הקודש יכולה אז להפוך לידידתנו המושלמת ולהוביל אותנו לפעול מתוך אמונה, מתוך כבוד לרצון האלוהי, לקראת הייעוד שאלוהים חפץ בנו

במשך כל התקופה הארוכה שקדמה לאדם וחוה, המכונה "תמימות", הקשורה בתנ"ך בכמה מילים המוכיחות בבירור את קיומה, הומו ספיינס לא יכול היה להפיק תועלת כלשהי מכל המידע הזה וממשוב השוואתי מרוח הקודש, אפילו חיצונית לעצמו. העובדה שיהוה אלוהים אסר על אדם וחוה את הידע הספציפי הזה של התודעה הייתה קשורה לחלוטין ל "לוגיקות" הזה, שיכול היה לספק להם רק למידה פשוטה של הכללים הקשורים לאינסטינקט, ולא את כל המידע ההשוואתי שיאפשר להם לכוון את טובתם במדויק, כפי שהמצפון דורש להיות מנוהל היטב.

המרד של לוציפר לקח אפוא את האנושות כבת ערובה דרך הפיתוי שלתוכו הוא עצמו הוביל את אדם וחוה לאי ציות לאלוהים, כדי לא להיות מודר מזכויות הדיכוי שלו על האנושות כולה. הוא הוליך אותם שולל בכך שניסה לגרום להם לשלוט בתודעה זו באמצעות לוגיקה הכתובה בשפה אגוצנטרית, שאינה תואמת את התודעה ונטולת  כל התפקודים שבין המוח ל"לב" החיוניים לניהולו התקין. אדם וחוה, שאפילו לא ניחנו ביסודות רוח הקודש, שהאדם של היום יכול להרגיש לפני לידתו, הרשו לעצמם להיות מובלים על ידי תאווה כדי להפוך לעליונים באמצעות "ידע" חדש זה. מכיוון שהם עדיין ניחנו בהיגיון בלתי מותאמת, אלוהים הגן עליהם מפניו על ידי איסור, וזו הסיבה שכל האנושות הפכה למרדנית בבורא שלה

האנושות הזו עקבה אפוא אחרי השומר הזה שהפך לשטן, השקרן המדכא, שהציב כל אדם תחת השייכות של מי שנידון להיעלם, בניגוד לקריאתו של כל אחד מהם לחיי נצח, דרך התקדמותו לעבר אופן פעולה המדגיש את האהבה האלוהית.

היעדרן של הפונקציות החיוניות לניהול עצמי תקין של מצפונו על ידי המבוגר הוא אולי המקום שבו שוכנת העבדות הגדולה ביותר שכפה השטן על האנושות. למעשה, כל אדם בעל רצון טוב מנסה לנצל בצורה הטובה ביותר את מה שעומד לרשותו כאמצעי פעולה, ושאליו הוא גם לומד לתת היגיון אינטלקטואלי למה שהוא עשוי לתפוס ברוח הקודש. רצונו הטוב לחפש את האהבה האלוהית, באמצעות ניתוחיו, המבוססים אך ורק על יכולותיו לפעולות שתוכנתו באהבה אגוצנטרית, בהשוואה ללמידה שלו, מובילים אותו בקלות לסינתזה המנוגדת לרצון האלוהי. הוא לא באמת יכול להיות מודע לסיבות לחוסר התוצאות החיוביות שהוא סובל, וזהו מקור העבדות שלו. אם הוא נכנס אז לבחינת המצפון, מוחו משווה מבלי משים את הלמידה היחידה שהוא הסכים איתה ואת האנרגיה שהמנה הרגשית שלו משתמשת בה כדי לייצר את מה שהוא מחשיב כפעולה הנכונה, מבלי להיות מסוגל לתפוס את המידע העיקרי של הבלבולים שלו עם האזכורים האלוהיים בגנטיקה שלו

מכיוון שכל עוד לבני האדם אין את ה"היגיון" הנכון של רוח הקודש, את המשוב ההשוואתי בין "לבם" והמוח הגולגולתי שלהם, בהתאם לגנטיקה שלהם, הם מרגישים אשמה על תוצאותיהם העלובות, או שהם נלחמים נגד מצוות אלוהים, או כופים אותן על אחרים בדרכם שלהם. לאחר מכן הוא מציב את עצמו כקורבן של אלוהים ושל חסידיו, עד כדי כך שהוא הופך את שניהם לאחראים לקשיים שלו, למרות התמדתו ורצונו הטוב האפשרי

מרדנותם של אדם וחוה הציבה למעשה את האנושות בעמדה של השתייכות למורה זה, שממנו עליה לצאת כעת, ומסיבה זו עליה לרצות להשתמש ברצונה החופשי כדי לקחת אחריות על מה שהאפוטרופוס הזה לפני אלוהים, הוא נקרא להביא דיכוי להומו סאפיינס. זהו הפיוס ההכרחי עם בוראנו, אשר תואם את המחויבות של מצפון טוב לפני אלוהים, ובראש ובראשונה, ואשר מאפשר לישוע המשיח להעניק ללבנו את ההיגיון האלוהי שלו, במקום הלוגיקה תחת אפוטרופסות, במה שנושא את השם הנפוץ של הלידה החדשה. זה כך בישוע המשיח, מכיוון שהוא לבדו היה מסוגל לקיים את התורה שאלוהים נתן למשה, ושום אהבה לא יכולה לרצות את אלוהים בשום ערך אחר מלבד החוק הזה

אם, באמצעות טבילת רוח הקודש, ישוע ישחרר אותנו מחסותו של השטן, זה לא כדי לבטל את התורה שניתנה על ידי אלוהים למשה, אלא כדי לכסות על חטאינו, החל מהחטא הקדמון שלנו. החטא הקדמון הזה הוא כבר לא החטא שתיארנו כחטא שמאלץ אותנו להשתמש לרעה בגנטיקה שלנו, אלא זה שבהכרח נשאר נוכח באלמנטים המתוכנתים של המוח שלנו, כדי לאפשר לנו לפעול. זהו התכנות בשפה של אהבה אגוצנטרית, הקשורה לרגשות שלנו שנוצרו לפני לידתנו, ששומר אותנו כבר לא תחת אפוטרופסות רוחנית זו, אלא באותו מצב הפעלה כמו התכנות הקיים

תיכנות אלה, המתבצעות בזמן הלידה, חותמות למעשה את אופן התפקוד על ידי שליטה, בעקבות זה של ההיגיון הראשוני, משום שכל הוראה אחרת של הילדות נרכשת כדי להביא אפקט מתקן לבסיס המוחי הראשון, על מנת להקל על הסתגלותו להקשר חייו. כל התורות שהתקבלו בילדות נכללות אפוא בניהול טוב יותר של האהבה האגוצנטרית הראשוני. בין אם הלמידה באה מרוח הקודש המורגשת חיצונית לאדם ובין אם היא באה מטבילתה של רוח הקודש שהתקבלה בילדות, כל למידה שמתקנת את המבנה הראשוני יכולה להיות מנוהלת רק על ידי אופן תפקוד על ידי שליטה במערכת הרגשית של האדם. אז נותר לאדם הנוגע בדבר להביא את התיקון לקראת אהבת הזולת, באמצעות השפעת המנה הרגשית, הנקראת בתנ"ך שליטה עצמית

במקרה של טבילת רוח הקודש בילדות, רוח הקודש, הנתפסת מ"הלב", בהחלט משפיעה על תכנות גיל ההתבגרות, עד כדי כך שהיא עשויה להיות דומה מאוד לאהבה אלוהית, מה שבמקרה זה מוביל את האדם הנוגע בדבר למנה רגשית כמעט אפסית כדי להשיג תוצאה המתקרבת לפרשנותה של אהבה אלוהית בבגרות. עם זאת, זה לא מונע ממנו לפעול במצב פעולה המבוסס על השליטה של תכנות מתבגרים, כי גיל ההתבגרות עצמו הוא גלובלי כדי לתקן את הפעולה הבסיסית ולא את טבעה. מצד שני, זה יכול להוביל את האדם הנוגע בדבר להיות פחות מסוגל להבדיל בין מה שמקורו בתורתו או מה שנובע מרוח הקודש שבתוכו, מה שיכול להקשות עליו לעשות את השלב שנבחן בפרק הבא

כאשר ישוע מאתחל את "ליבנו" עם ההיגיון האלוהי שלו של רוח הקודש, אם הוא מכסה כך את החטאים שאנו מתחרטים עליהם על היותנו מחוץ לדבר אלוהים, הוא מכסה גם כל חטא קדמון עתידי, הקשור לחברותו הראשונית של השטן ולניהול האינסטינקטים שלנו בלבד. אם אנו שומרים על אמונה בו, במקום שבו אנו חוטאים כברירת מחדל, זה מאפשר לנו להתגבר על פחדינו ללכת בעקבות רוח אלוהים, הודות לשלווה שרוח הקודש מספקת לגבי מינון רגשי שלנו, והיכן שאנו חוטאים בכך שאנו יומרניים מדי, הנוכחות האלוהית, שבאה מאותה רוח הקודש, מאפשרת לנו ליישם תיקון טוב יותר לתכנות הרע. בכל מקרה, אם נישאר קשובים לרוח הקודש, מתוך לחזור בתשובה על טעויותינו, המעשה המתקבל יתקרב לאהבה אלוהית

זהו השלב הראשון שתיארנו בפרק הקודם, שבמהלכו הכרחי לשלוט ככל האפשר בתכנות שאינו תואם את האהבה האלוקית האמיתית במוח שֶׁלָנוּ, כדי לייצר פעולה קרובה ככל האפשר לטבע האלוהי