אוקראינה

גילויים על הדמוקרטיות שלנו

פרק 3

שני ה"לוגיקות" הרוחניות: רוח תחת אפוטרופסות, לשלוט באינסטינקט, או רוח הקודש, לנהל את התודעה בעצמה

אנו מסתכנים בכך שנחזור על עצמנו מעט בפרקים הבאים, ואנו מרגישים שחשוב להתחיל בהיכרות עם מה המצגת הזו זו יכולה להשלים את הלימוד של "כנסיית המשיח" על רוח הקודש שמציע החסד בישוע המשיח

לשם כך נצטרך להשתמש בביטויים ממקור לא רוחני, אותם ננסה לפשט ככל האפשר. בכך אנו משתמשים בשם העצם הנפוץ "לוגיקות", אשר נפוץ יותר בשפה היומיומית מאשר המילה תוכנה, גם אם האחרון יהיה אולי מתאים יותר לתיאור של פונקציות מסוימות של המוח שלנו. למעשה, מורכבותם של האחרונים היא שמסתירה בעינינו את השפעתם של "לוגיקות" אלה ומובילה אותנו לפרשנות רוחנית שלעתים קרובות אינה שלמה ביחס לרוח הקודש

המובן שבו משתמשים כאן במילה לוגיקה אינו מייצג אידיאולוגיה גרידא שאנו יכולים להפוך לקוהרנטית כרצוננו, כמשהו "לוגי", שכן הוא משמש במובן של מושג המייצר פעולה תוצאתית, יחסית להקשר נתון ומהדהד את סוג השפה המשמשת לבנייתו

אם יש "כלי" אחד שמדעני המחשב מכירים, הרי זה שפות העיצוב של כל צורה של "לוגיקות", משום שהן מכריעות בהפקת התוצאה הסופית הצפויה

שני הגיונות שעליהם נדבר הם, הראשון, זה שבו "לבו" של הומו ספיינס ניחן מרגע השתלה על האדמה הזו על ידי בוראנו, ואילו ה "לוגיקות" השני הוא זה של טבעה האלוהי של רוח הקודש. האחרון נגיש באמצעות עבודתו של ישוע על הצלב ולאחר מכן בא כתחליף לראשון ב"לב"

לשני לוגיקות אלה יש ייעוד זהה, לשמור על האדם ככל האפשר על כבוד הייעוד הגנטי שלו, אך בהתחשב בכך שהראשון לא היה מדויק במיוחד, מכיוון שהוא נתפס על ערכי האהבה האגוצנטרית של עולם החי שאליו הוא הופנה, אלוהים מוסיף לו חסות של מיקוד מחדש דכאני. בהיגיון זה, רצונותיו האגוצנטריים של הסובייקט מרוסנים על ידי הפחד ולכן הרצון לעשות מרצונו את הרצון האלוהי נעדר לחלוטין, אל מול הצורך בהישרדות והפחד מהדחקה. ההפך הוא הנכון לגבי ה "לוגיקות" השני שבאמצעותו האהבה האלוהית באה להחליף את הרצונות המרוסנים על ידי הפחד. "לוגיקות" אחרון זה מייצג הרבה יותר מאשר היגיון פשוט, שכן זוהי אישיותה של רוח הקודש, המוצעת לאלה שרוצים להתקדם באופן מלא בעזרת המשיח, מתוך כבוד מרצון לייעוד הגנטי שלהם, כלומר, בכבוד לדבר אלוהים באמצעות הטקסטים המקראיים

אם אחד או אחר מה לוגיקות הזה מושתל בלב העובר האנושי, הוא מביא אליו תחילה צורה פנימית של תשוקה להישרדות במצב העוברי, המייצרת אתחול בהתאם להיגיון המשמש את הפרט. זה אז מייצר את תחילתה של מערכת רגשית מותאמת אישית ממצב העובר, אשר "מתוכנת" סביב תקופת הלידה, לפני הפקת מערכת מתקנת של בסיס זה, באמצעות למידה בילדות, על ידי תכנות אשר מתבצעת גנטית בגיל ההתבגרות. הפרסונליזציה של הלוגיקה במוח מייצגת אפוא הן את הגנטיקה של האדם והן עולה בקנה אחד עם טיב הלוגיקה המשמשת לאתחולה

התפיסה החושית הנובעת מכל אחד מה לוגיקות הללו נתפסת דרך נוירונים המקיפים את הלב, וניתן להבדיל בינה לבין רגשות אחרים, במיוחד ביחס לרוח הקודש. אם האדם הנוגע בדבר יודע להבחין ולבטוח בהיגיון הטבוע ב"לבו", הוא מושפע רגשית לבחור את התכנות המתאים ביותר במוחו, לייצר את הפעולה המתאימה להיגיון הכלול ב"לבו", בהתאם לניתוחיו שלו את המצב שבו נתקל

לפיכך, המערכת הרגשית של ישוע, לאחר ב אתחול בהיגיון אלוהי ולא בהיגיון חייתי עם אפוטרופסות, העניקה לו את היכולת למלא את החוק האלוהי עד שהוא מת על הצלב בציות לאלוהים אבינו, בוראנו. זה הופך אותו ל"בן האלוהים", מכיוון שהמערכת הרגשית שלו תוכננה כולה מתוך ההיגיון האלוהי של רוח הקודש. זו הסיבה לכך שמאז חג השבועות הראשון הוא הצליח להעניק ל "לוגיקות" הזה את ב"ליבו" של כל אדם שמבקש ממנו זאת, אם יש לו מוטיבציה ללכת אחריו ביושר אישי מלא

כל אדם, מלבד ישוע, היה ונשאר ב אתחול על ידי ההיגיון החייתי האגוצנטרי של הומו ספיינס, ואפילו כאשר ישוע מעניק את "לבו" של אדם עם רוח הקודש, האחרון עדיין מתמודד עם השימוש בנתונים המתוכנתים תחת ההיגיון הישן במוחו. אם, בחיי היומיום, כל אחד רוצה להשיג פעולה של הופעה אלוהית, הוא נקרא להשתמש במה שהתנ"ך מכנה שליטה עצמית, הידוע יותר כיום בשם EQ (מנה רגשית). כך כל אחד יכול לשלוט ברגשותיו כדי לבחור ולתקן בהכי טוב את התכנות הקיים במוחו, שהוא חיוני לכל צורת פעולה, אפילו שפה. כל אדם יכול להשיג במהירות שקילות פעולה שהיא פחות או יותר צודקת ומוצלחת פחות או יותר, החל מדמותו של ישוע שהוא קיבל באמצעות לימוד בילדותו, המודגשת על ידי השפעת רוח הקודש, מורגשת חיצונית ב לוגיקות תחת אפוטרופסות או מבפנים מ"לבו" אם הוא נטבל עם רוח הקודש

אם, בנסיבות מסוימות, התוצאה המתקבלת יכולה להפוך להשתוות כמעט מושלמת ביחס לטבע האלוהי, היא אינה נוצרת על ידי מערכת רגשית זהה לזו של ישוע, בעוד שהבטחתו היא להפוך אותנו, כמוהו לחלוטין, ב"לב" וברוח, לפי העברים 10-16

לכן, למרות שהצעד הראשון שנקרא טבילת רוח הקודש הוא חשוב ביסודו, זהו התכנות שהושג במוח על ידי ההיגיון הראשוני של טבע הבשר, שהבורא שלנו רוצה לשכתב בטבע האלוהי, לעשות אותנו דומים לו. הוא כבר לא רוצה רק לחנך את ההיגיון הישן, כמו בהברית הישנה, ולא לתת לרוח הקודש לתקן את התכנות האישי הישן, באמצעות שימוש טוב יותר במנה הרגשית, כאשר תכנות זה נטול אהבה אלוהית

בעוד שהשלב הראשון של טבילת רוח הקודש נותר הכרחי, זהו רק שלב ולא סוף בפני אלוהים, כפי שכבר הזכרנו בפרק הקודם. זו גם הסיבה לכך שלאחר שהוא מטביל אותנו ברוח הקודש, ישוע לא מבקש מאיתנו לעשות את הבלתי אפשרי, אלא ללמוד לבטוח בו, לאפשר לנו להיות מובלים מדי יום דרך השלבים השונים שהוא מציב בפנינו. ישוע פועל כדי שיום אחד ניתן לו את ההזדמנות ההתנדבותית לתכנת מחדש את יכולות הפעולה שלנו במוחנו קצת יותר במוח. הזמן וההתמדה להשיג את התוצאה הנכונה בוודאי לא יהיו זהים, אם פשוט נתאים את ההיגיון העתיק שלנו לדברו, בהנחה שאנו יודעים את הנסיבות, או אם נרחיק לכת עד כדי כך שנפתח בפני ישוע את הזכויות לשכתוב זה, אם נחזור להיות ילדים קטנים. גם התוצאה לא תהיה זהה, משום שההסתגלות הטובה ביותר האפשרית אינה משנה את "הטבע המקורי" בשום צורה,  ואילו שכתוב החלק הרלוונטי במוחו של האדם הנוגע בדבר מעניק לו יכולת פעולה בעלת אופי אלוהי, שעל כן אסור לו עוד "לשלוט בעצמו". מוחו אינו נאלץ עוד לייצר שוויון פעולה ביחס לרוח הקודש ב"ליבו" וזו הנקודה של אמון מוחלט במשיח

ישוע בא כדי להגשים את התורה לשחרר כדי לשחרר אותנו מכל "לוגיקות מקורי/אפוטרופוס שקרנית", ולכן עלינו לרצות כדי למות כמה שיותר מתוכניות החיות הראשוניות הללו, לטובת אלה שנכתבו מחדש בטבע האלוהי, אם אנו באמת רוצים להיות מסוגלים לעשות את רצון אלוהים בהתאמה מושלמת למצפוננו.

רוחניות היא לא עניין דתי, כי היא זו שבונה את היסודות הנפשיים של כל אדם. לכן זה בסיסי להסתכל על ההיגיון הראשוני שלנו תחת אפוטרופסות לפי שלו הערך הרוחני האמיתי שלה, אפילו אם רוחניות זו היא בעלת אופי נחות מזה של רוח הקודש  

אלה המסרבים להתבונן ברוחניות של היגיון הבשר שלהם מובלים למאבק נגד בשרם, המערכת הרגשית שלהם, אותה הם מכנים "אני". לאחר מכן הוא מנסה לעשות אלימות לעצמו כדי לשלוט בצורה הטובה ביותר האפשרית בהסתה של פחדיו או תאוותיו, המתוכנתים בשפת ההיגיון הישן שלו, גם אם הוא אינו יודע כיצד להבחין בכך. ללא ידיעתו, מוחו נכנס בקלות להרגל של תיקון סטריאוטיפי משהו, אשר נותן לו רושם של חופש לקיים את מה שהוא מאמין שהוא דבר אלוהים, גם אם סטריאוטיפ זה מוביל אותו לפעמים להילחם נגד הרצון האלוהי, באמצעות חוסר הבחנה בין שני מצבים נתונים

אם, לעומת זאת, אדם זה מתייחס להיגיון הגשמי זה כאל רוחניות רעה, שעליה הוא נשאר אחראי לשימוש הנכון, הוא יכול תחילה ללמוד לְהִשְׁתַלֵט במה שהיא בנתה בו, כדי לא לפתוח זכויות דיכוי לאפוטרופוס המוטל על ההיגיון הזה

בשלב ראשון זה, בין אם מדובר בזוג הגבר/האישה ובין אם מדובר בזוג הכנסייה/החברה, כל אחד מהם נמצא במצב תפקוד  דומה  זה לזה. הדמיון הזה בתפקוד מביא אז את התוצאה הטובה ביותר האפשרית, מהתכנות הישן שתוקן לטוב ביותר על ידי המנה הרגשית, לפני שאלוהים הוביל את הזוג הזה למצב תפקוד משלים. בשלב חדש זה כל אחד משמש בייעוד המתאים ביותר לגנטיקה שלו, כך שזוג זה יכול להשיג ציות לאלוהים, לפחות דומה למה שהם היו משיגים בעבר, אך מתוכנתים מחדש ככל האפשר לתוך הטבע האלוהי

בשלב השני הזה, שאלוהים יודע כיצד להביא לחייהם של כל זוג המכוסה על ידי עבודתו של המשיח על הצלב ושניהם מקודשים למשיח, המבנה הרוחני הטוב ביותר נשמר במצב תפקודו המקורי. לכן, בחיפוש, נותר לעשות את הרצון האלוהי הראשון, מנסה להוסיף לו כמה שיותר אהבה, ואילו השני משמש במצב ההפוך. לאחר מכן הוא נקרא לתת עדיפות לאהבה, תוך חיפוש אחר כבוד לרצון האלוהי, מבלי לשלוט בתכנות הישן של מוחו על ידי מינון רגשי שלו. צורת תפקוד חדשה זו מובילה אותו להיות מודע לבלבולים שאליהם מוביל אותו במוחו התכנות הכתוב באהבה אגוצנטרית, בניגוד לרצונותיו לתוצאה של אהבה אלוהית

תמיכתו של הראשון, ללא ויתור לדבר האל, הופכת לעליונה כדי להשתתף במודעותו לתכנות הרע שניתוחיו מנמקים שלא בצדק, אך בכל זאת האחדות עם רוח הקודש היא זו שמכוונת את האחרון לסינתזה של שגיאותיו, ולכן חיוני שהוא עצמו יוטבל עם רוח הקודש. בתהליך ההבנה הזו, אל מול פיתויו לחטוא ולפני שהוא מייצר טעויות, באמצעות סירובו להשתמש בפעולה הישנה שתוכנתה בו, הוא פותח יום אחד בפני המשיח שבשמיים, את היכולת לשכתב את היסוד המתוכנת במוחו. כדי לעשות זאת, עליו להישאר בכל עת ובכל הנסיבות בנוכחות רוח הקודש, כדי לקרוא לישוע בזמן הנכון, להציב בו את ההתנהגות המתאימה ביחס למצב שנקלע אליו, ובכך להכיר בכך שהוא אינו מכיר אותו בטבעו האלוהי האמיתי

בשלב חדש זה נכנסה האנושות, בין אם ברמה האישית או הקולקטיבית, וזו הסיבה לכך שאנו עדים כיום לתהפוכות כה רבות ברחבי העולם, מכיוון שההתקדמות לקראת גילוי האהבה האלוהית היא הסיבה לכך, מכיוון שלשטן אין גישה אליה

מאז ישוע, רוח הקודש ב"לבנו" מתמודדת מדי יום עם מדבר האהבה האלוהית באלמנטים שנותנים סדר לכל צורות הפעולה במוח שֶׁלָנוּ. זו גם הסיבה לכך שאישיותה של רוח הקודש היא הרבה יותר מאשר היגיון גרידא, מכיוון שבהתאם לאוריינטציה האלוהית שבה האדם מוצא את עצמו ברגע נתון, הוא יודע כיצד להשפיע עליו לקראת תיקון התכנות הלא נכון, (בהתאם לשלב הראשון שראינו זה עתה) או להוביל אותו במוטיבציה הבלעדית של אהבה (אם אדם זה כבר נכנס בשלב השני)

זזה לא מקרי שעלינו ללמוד לפעול מתוך אהבה לפני שישוע יוכל להשיג את מה שהוא רוצה לתכנת בנו מחדש, כי לאחר השכתוב הזה, השימוש הנכון ברוח הקודש מנוגד לשימוש הנכון שֶׁל הלוגיקה תחת אפוטרופסות.  בהיגיון תחת הדרכתו. אם אלוהים לא היה מלמד אותנו לפעול מתוך אהבה, כלפי אהבתו, היינו משתמשים במנה הרגשית שלנו כדי לשלוט במה שישוע היה מתוכנת מחדש לטבע האלוהי, וזו הייתה תועבה בעיני אלוהים. לאחר השכתוב הזה, אם המנה הרגשית של האדם נשארת שימושית כדי לשנות את עוצמת הפעולה בהתאם לנסיבות, היא נשארת במרשם היחיד שהשלום האלוהי הוא הכוח המניע שלו, וממנו נעלמו הפחדים. זו הסיבה מדוע ישוע אומר , "את שלום אני משאיר עמך", שכן שלום זה עולה על כל הבנה

אנשים רבים מבלבלים בין אידיאולוגיה נוצרית לבין עבודתו של אלוהים. מתוך אידיאולוגיה צומחת פילוסופיה שכולם דבקים בה באופן דתי, כדי להשיג קונצנזוס חברתי בהתאם לאידיאולוגיה הבסיסית, באמצעות שליטה במערכת הרגשית שלהם. מצד שני, עבודתו של אלוהים בישוע המשיח נמצאת שם כדי להביא לאדם רוחניות בעלת אופי אלוהי, כדי שיוכל לפעול מתוך אהבת רעך, תוך שמירה על כבוד מוחלט לתורה האלוהית, כדי להוביל אותו לפריחת הגנטיקה שלו בכל האמת

מאז אדם וחוה אנו נמצאים במעבר מהיגיון אחד למשנהו וכל צעד מביא אתו לא נודע חדש, לא מובן עד עכשיו.

לפיכך, השלבים השונים הללו מחלקים את הרוצים ביותר להגשים את הרצון האלוהי, משום שבכל פעם הם מעלים את חלקם בלא ידועים, בדיוק כמו מותו של ישוע על הצלב, שפתח את הדלת לברית החדשה ולחוסר ההבנה של הרוב

הדבר נכון גם בחיי כולם, שכן אנו נולדים בצלמם הרוחני של אדם וחוה ועלינו לשאוף לבנייה רוחנית מחדש בדמותו של המשיח. כל שלב דורש מאיתנו להישאר בטוחים במטרותיו של אלוהים, כדי שנוכל לעבוד באופן אישי וקולקטיבי על מה שישוע מכין, מכיוון שאנו עדיין לא היום ביום השביעי, שבמהלכו ינוח האל הנצחי, אלא רק בלילה שלפני שחר היום החדש הזה

מטרתו הסופית של יהוה אלוהים בישוע המשיח היא להקים  מלכות של "כוהנים" על פני האדמה, שבה כל אדם יחון ברוח הקודש מרבייה וישתמש בגנטיקה שלו בתבונה, בהגשמה אישית שתשרת את אלוהים אבינו ובוראנו. בעוד מטרה זו אינה חדשה, הצעד שהאנושות עשתה זה עתה, דרך מלחמת העולם השנייה ושיקומה של ישראל, פתח את הדלת לציות לאלוהים, לא עוד על ידי שליטה במערכת הרגשית הישנה שלנו, אלא רק על ידי אהבה, כדי לקבל את אהבתו במקום התכנות הישן במוח שֶׁלָנוּ

אהבה אלוהית אינה יכולה להיות מושגת על בסיס אחר מאשר אלה של התורה האלוהית שניתנה על ידי אלוהים למשה, וזה המקור לכל הקונפליקטים הנוכחיים שלנו, שבהם אנשים רבים מבלבלים אהבה זו עם אהבתם ההומניסטית היחידה. אם אהבה הומניסטית זו היא כבר יתרון עצום, ברמה החברתית, אין די בכך שכל אדם ניחן ברוח הקודש מרגע ההולדה, שכן היא מבוססת על ערכים אנושיים, שמהם הוחלפו דרישות הכבוד הגנטי בסובלנות לאי-כבוד כדי להיות מסוגל לומר שהיא דומה לאהבה אלוהית

לפני שהאדם ניחן ברוח הקודש מההולדה שלו, השטן חייב היה להיזרק ארצה, בניסיון לגרום לתורה האלוהית למלוך, כמו בשמו, באמצעות אלימות ושקרים, ואז הוא חייב להיות מובס על ידי מה שאלוהים מכנה "הכנסייה" ומה שאנו מכנים היום "הדמוקרטיות הנוצריות",  על ידי עבודתם להשיג את האהבה האלוהית הזו, כבר ברמת הפרט

אם חלק מאלה המאכלסים את הדמוקרטיות שלנו כיום נקראים, במהלך חייהם, לעשות צעדים רבים ככל האפשר בהתקדמות רוחנית זו באהבה, לעבר אהבה אלוהית, אחרים נשמרים באופן אלוהי על שליטתה של המערכת הרגשית העתיקה שלהם, מכיוון שהיא מנוהלת קרוב ככל האפשר לאהבה אלוהית זו, על מנת להביא לראשון שהוזכר,  התמיכה ההכרחית באהבה זו. השם הראשון הוא מה שאנו מכנים "חברה" והשני "הכנסייה". יחד הם יוצרים את "הכנסייה כולה", באופן שבו גבר ואישה יוצרים זוג והם אחד לפני אלוהים

זהו נושא הקונפליקט העיקרי בדמוקרטיות שלנו, כי אם ישוע אמר שבאמצעות אהבה נוכל להראות אחד כלפי השני, שנזכה להכרה, אנחנו נשארים ממוקדים בייעוד האישי של הספציפיות שלנו, שנעשה בעבר בשימוש דומה דרך, ואילו כעת עלינו להשתמש באותן מאפיינים ספציפיים בהשלמה מושלמת לקראת גילוי האהבה האלוהית

לכן, כעת, לאחר שהדגשנו את העבודה שיש לעשות כדי להשיג את המטרה האלוהית, נוכל לחדש מההתחלות המוקדמות ביותר של האנושות הזו, שאליה כולנו שייכים