טקסט מקורי תורגם ללא אימות, בדוק בצרפתית

פרק 1

מהיגיון בהנחייתו, לניהול אינסטינקט, להיגיון אלוהי, לניהול התודעה

2 – השעבוד האנושי הוא ברוחניותו

כדי להשקיע את עצמנו טוב יותר בהגשמה שאלוהים מכין לאנושות, עלינו להתבונן מאיפה אנחנו באים ומה היה המסע של האנושות הזאת, כדי לא להתפתות לחזור אחורה, לתת סיבה לאנטיכריסט, על ידי הגנות עצמיות בשריות ושליטות או ליברליזם בלתי מבוקר

התנ"ך נמצא שם כדי להנחות אותנו לקראת הבנת הרוחניות שלנו, מהרגע שאלוהים החל לקרוא לאדם: "אדם". לכן, לאחר שאלוהים החל לגלות את עצמו בפני האדם, הן באמצעות מצבים על-טבעיים בעיניו, והן באמצעות מצפונו, הוא הטיל עליו את האחריות לכך שלא נשאר נאמן למצוותיו

הגישה לתודעה אינה העובדה של מודעות לגישה או להתנהגות שיש לאמץ באמצעות צורה כלשהי של למידה, אלא הפתיחה ליכולת אינטואיטיבית להשוות את הנתונים הגנטיים שלנו עם התוצאות המיוצרות על ידי המערכת הרגשית שלנו

הכתבים המקראיים מספרים לנו רק בתמציתיות רבה על אלפי השנים שקדמו לפתיחה לתודעה זו, שבמהלכן האדם התקיים רק תחת השם הומו ספיינס, באופיו הבשרי לחלוטין, ולא להשתמש במונח הפוגעני חיה. מונח זה בוודאי לא יהיה שקרי לחלוטין, אך גם לא המדויק ביותר, משום שלמרות שהוא בעל אופי חייתי, ההומו ספיינס כבר היה בממד שבו אף בעל חיים כיום לא באמת יהיה דומה לו

בחלקים רבים של העולם, לפני ששת אלפים שנה, זה שאנו מכנים כאן "הומו ספיינס" כבר היה מסוגל מבחינה אינטלקטואלית לבנות כלים, כלי נשק, כמו גם אתרי חיים מובנים ונשלטים על ידי חברות היררכיות מאוד. ההיגיון בהנחייתו שדיברנו עליו זה עתה, אפשר לו אפוא את ההתקדמות שאנו יודעים, שכן בערך בתקופה זו, הוא כבר החל לחלץ מתכות מסוימות כגון נחושת ולכן עבר מזמן את שלב הציידים-לקטים של הניאוליתית. בתקופת אדם ו חוה, עמים אחרים עסקו גם בגידול בעלי חיים ובגידול צמחים בחלקים רבים של העולם. ההומו ספיינס היה באותה תקופה, הרבה יותר מתקדם מבחינה אינטלקטואלית ופסיכולוגית ממה שכל בעל חיים יכול להיות היום, אם כי נשאר אז במבנים של חברות וקונפליקטים שעשויים להיראות בסיסיים היום

האדם הניאנדרתלי, שבעצמו עבר את שלב הציידים-לקטים, נעלם כבר במשך כעשרים וחמישה אלף שנה, בתקופת אדם וחווה. על פי כמה פליאואנתרופולוגים, הומו-ספיינס, שמעניין אותנו, התקיים על פני כדור הארץ לפחות שישים וחמש עד שבעים אלף שנה, בעוד שאחרים מציבים את נוכחותו על כמאתיים אלף שנה לפני תקופה זו, או אפילו הרבה יותר

במשך כל הזמן הזה, של כשישים וחמישה אלף שנה לפחות, ההומו-ספיינס הזה נשאר אפוא מנוהל בצורה יעילה מאוד על ידי ההיגיון הרוחני של טבע בעלי החיים תחת חסותו. הוא לא היה מסוגל להשוות את מעשיו עם הגנטיקה שלו, לא בדיעבד לאחר יצירת המערכת הרגשית העתיקה שלו, כפי שקורה עד היום, ועוד פחות מכך על ידי ציפייה, כפי שנדבר שוב.  רק הזיכרון של פחדי ההדחקה שלו, הקשורים לחוויות עבר רעות, הנחה אותו לכיוון של כבוד לגנטיקה זו. זו הסיבה שכל התקופה הזו מושווית באופן תנכי עם הקדמה לחלוקתו של אלוהים, הנקראת "תמימות" ומסופרת רק על ידי מילים מעטות, הממחישות את קיומה

ואז הגיע המגע הראשון של אלוהים עם האדם בגן עדן, שממנו אלוהים כינה את ההומו-ספיינס, "האדם", משום שהוא החל לגלות את עצמו בפניו, בהשוואה לתודעה זו ולאחר שקבע לו את הגבולות שאין לחצות, מבלי שיהיה עליו לשאת בתוצאות מסוימות. לאחר מכן, התנ"ך מתעד את מרד לוציפר, שלקח אז את שמו של השטן, השקרן. נפילתו נבעה מהשפעה על אדם וחווה עצמו כלפי אי-ציות לאלוהים, כדי לשמר את זכויות היתר שלו ולנסות לגרום להם לשלוט בתודעה זו, באמצעות היגיון נטול הפונקציות החיוניות לניהולה הטוב. האדם שבקושי בקע הרשה לעצמו להיגרר על ידי תאוותו להיות נעלה, ובעודו בחיתוליו של מודעותו לטוב ולרע, אלוהים הגן עליו על ידי איסור, האנושות הפכה למרדנית כלפי בורא עולם, בגלל הביטחון העצמי המוגזם שהיא העניקה לאפוטרופוס זה וההיגיון הבלתי הולם שלו.  יהוה אלוהים החל לגלות את עצמו בפניהם, קרא להם גברים ונשים, כדי להבדיל אותם ממה שהיו קודם לכן, מכיוון שאז הייתה להם יכולת לבחון את מצפונם, בניגוד למה שהם הובלו בעבר על ידי האינסטינקטים שלהם בלבד

כשם שהתודעה אינה מה שאנו יכולים ללמוד להיות מודעים אליו, האינסטינקטים אינם   התגובות האינסטינקטיביות היחידות. כולם יודעים היום שאלוהים הציב בגנטיקה של כל יצור חי, התנהגות מולדת, ספציפית לגזע שלו, דומה ל"טובתו, ורע שלו", הנקראת אינסטינקטים, כל עוד הסובייקט אינו מודע למעשיו. התנהגות מולדת זו חוזרת על עצמה כמעט עד אינסוף, מה שמאפשר למצוא כיום גזעים עם מאפיינים זהים במשך כמה מיליוני שנים, המנוהלים תמיד על ידי אותם אינסטינקטים ראשוניים.

בניגוד לגזעים בסיסיים אלה לעתים קרובות, אנו מוצאים גזעים עם אותם אינסטינקטים בסיסיים, אך אליהם מתווסף מבנה מנטלי המאפשר כבוד גבוה פחות או יותר לכללים שנלמדו, על מנת לאפשר להם הסתגלות רבה יותר להקשרים שונים של החיים

זה בסוג זה של פונקציונליות כי הומו ספיינס נהגה על ידי אלוהים, עם מבנה המוח המאפשר לו לקבל היגיון שבונה מערכת רגשית אינדיבידואלית, אשר מספק את הצורך שלו בפעולה והשתקפות.

אנו מוצאים סוג זה של מבנה גם אצל בעלי חיים ביתיים, אך  למרות שהם ניחנים ביכולות השוואה מסוימות יותר מאחרים, הם בכל זאת נשארים מוגבלים בניתוחים שלהם וביכולתם לבנות לעצמם כללי חיים בהתאם לאינסטינקטים שלהם. לכן זה דורש מהם אימון רך לפעמים, לפעמים מחוספס יותר, כפי שהאדם יודע לעשות כדי להשתמש בהם. אפשר לומר שיש להם התחלה של יכולת לתקן את הנתונים הכלולים באינסטינקטים שלהם, מבלי לגרוע מההתאמה של הגנטיקה שלהם, למרות שהם רחוקים מלהיות מסוגלים לעשות סינתזה כפי שהיא של האדם של אתמול והיום. הניתוחים של בני האדם מאפשרים להם להעריך את העניין לכאורה של שימוש ביכולת ההסתגלות שלהם לכבד או להתרחק מהמצוות שנכתבו בגנים שלהם על ידי הבורא שלהם, וזה לא בהכרח המקרה בבעלי חיים.

זו הסיבה שבבני אדם אנחנו כבר לא קוראים להם אינסטינקטים, כמו בתקופת ההומו ספיינס, אלא "תודעה". בנוסף לעובדה שתודעה זו משותפת לכל אדם על ידי הגנטיקה שלה, יש לנו גישה מסוימת אליה המאפשרת לנו לתת לה ערך רטרוספקטיבי בסיסי פחות או יותר, ביחס להתנהגויות הרגשיות שלנו המתוכנתות במוחנו, הנובעות מההיגיון הראשוני שלנו הממוקם ב"לב "שלנו

כפי שדיברנו זה עתה, מבנה רגשי זה של טבע בשרי נוצר אפוא בבני אדם בקורלציה עם הגנים שלהם ומייצר בכל אחד מהם מבנה אינדיבידואלי שלעתים קרובות אנו מבלבלים עם עצמנו. עם זאת, הוא נשאר מחוץ לגנטיקה שלנו, שכן הוא יכול לתקן את השפעתו, המאפשרת לכולם לפעול מתחת או מעבר לנתונים הגנטיים שלהם. היגיון זה מייצר התנהגויות מחוץ למסגרת הניהול הטוב של גנטיקה זו, המכונה במקרה זה "חטאים".  השטן, השומר לפני אלוהים על ההיגיון הזה של הכשרת בשרים, מחזיק אפוא בזכות נזיפה חמורה פחות או יותר, לא על פי רצונו, משום שאלוהים נשאר אדון לגבולות שיש להעניק לו, אך בין השאר על פי הערכתו את מצב החטא. אם האפוטרופסות של השטן על האנושות לא הייתה רוחנית בטבעה, היא הייתה תואמת את שלנו עם חיות המחמד שלנו, למשל. יש לנו רק השפעה של אימון אישי, על ידי העניין שהם מוצאים בציות לנו, בעוד שלשטן יש השפעה רוחנית כוללת עלינו, על ידי אחריותו לשימוש נכון בהיגיון הבונה של המערכת הרגשית שלנו, שעליה הוא הוצב, ושהוא נשאר אחראי לה למרות אי ציותו לאלוהים

ההיגיון המוצמד להדרכתו של השטן יכול גם להוביל אותנו לעמדות נתעבות יותר מהחיות עצמן, אם ניתן דרור לחוסר הדיוק של ההיגיון הזה, במצבים של תאווה או נקמה, אם למנות רק כמה חסרונות אנושיים. לאחר מכן, השטן משתמש בחריגות אלה לטובתו, כדי לנזוף בכמה מהן בצורה חריפה יותר לטובת אחרים, על פי ההערכה שהוא משמיע כלפי כל אחד מהם בהקשר שלו, מבלי שהאדם יוכל לגזור קשר ישיר של סיבה ותוצאה זה היה בגלל ההיגיון שבעזרתו הם ניחנו, שאלוהים הגן על אדם וחווה מפני מוות, בכך שאסר עליו לאכול את פרי העץ של הכרת התודעה הזו, שכן כל אדם הוא חלק פוטנציאלי מהמטרות האלוהיות הסופיות, המתאימות לחיי נצח, בעוד שהשטן בהחלט אינו חלק מתכלית זו   היכולת לבחון את מצפוננו היא שהופכת  אותנו לאחראים לשימוש נכון בהיגיון שאינו מתאים למילוי נכון של צרכי הגנטיקה שלנו, והיא שמטילה על האנושות שעבוד שממנו אלוהים רוצה לשחרר אותנו

מה שהאפוטרופוס שלנו לפני אלוהים, נקרא להביא הכשרה על הומו ספיינס, חייב אפוא היום להיות מטופל על ידי רצוננו החופשי, אם ברצוננו להתרחק מהדחקותיו. זה משההיגיון הזה יוצר במוחנו, כמבנה רגשי הכרחי לכל פעולה, הוא ששומר אותנו תחת הדרכתו המדכאת של השטן ובכך במרד לאלוהים. זו הסיבה שהצורך בפיוס עם הבורא שלנו הוא הכרחי באמצעות הרצון ליישם את הכללים והמצוות שלו, כך שבישוע המשיח הוא יוכל תחילה לאתחל את לבנו של ההיגיון האלוהי שלו, שהוא עצמו הכרחי לשכתוב המערכת הרגשית שלנו במוחנו

לכן לא היה זה ידע כללי, שממנו רצה אלוהים להגן על האדם, שכן כמה דתות בשרים מנסות לכפות את יישומו, אלא בגלל פחדיו או תאוות הבשרים שלו, שיובילו את האדם לעודפים רבים של דמיון, לאחר בחינת המצפון הזה.  אם היינו לוקחים דוגמה קונקרטית לסיבות שהובילו את אלוהים להזהיר אותנו, על כך שלא נאכל את פרי העץ של ידיעת הטוב והרע, נוכל להשוות את המצב הזה לזה של הרצון לגרום למחשבים או לטלפונים הניידים שלנו של אתמול לקרוא את מה שאנחנו מקבלים עם אלה של היום. חוסר הדיוק יהיה כזה שאז יהיה לנו קל לבלבל עכבר עם ממותה, או להיפך, את שני העיוותים שהמכשירים העתיקים האלה ייצרו אם הם יצליחו לעצב תמונה משוערת

זו גם הסיבה שבינקות הפתיחות להתגלות המוחלטת של אלוהים לאדם, עלינו לראות רק אבולוציה רוחנית של האנושות ולא "מוטציה" הקשורה לתורת האבולוציה, כפי שיש שידמיינו

אכן נשארנו בדיוק כמו קודם ברמה הגנטית ונקודת מפנה רוחנית זו, הקשורה לפתיחת התודעה של אדם וחווה על ידי אלוהים, חייבת אפוא להיחשב כחלוקה הראשונה האמיתית של אלוהים לאדם. זה היה בוודאי רק השילוב של הדלת לטבע האלוהי, אשר ישוע סוף סוף פתח על ידי ציותו לאלוהים עד המוות על הצלב, אשר אפשר לו מאז לאתחל עם היגיון רוחני של טבע אלוהי, את "הלב" של כל אדם המבקש ללכת אחריו, כדי להיות מסוגל לחזור יום אחד,  את כל המערכת הרגשית שלו בהתאם לתודעתו

ההיגיון החדש הזה אכן תואם באופן ישיר את הגנטיקה שלנו ולכן, כדי לסגור את הלולאה לקראת התכנסות מוחלטת עם אלוהינו והיציאה מהדרכתו של השטן, עלינו להיכנס דרך הדלת שפתח ישוע, אך מתוך כבוד מרצון כדי להתבלט מתוך זכויותיו הדכאניות של השטן.

ישוע לא בא לבטל את התורה שנתן אלוהים למשה, אלא כדי לקיים אותה, כדי להפוך אותנו לבעלי יכולת אישית לכבד על פי אלוהים, הן עבור הגנטיקה שלנו והן עבור דבר האלוהים. לאחר מכן ישוע מתחיל באתחול "הלב" שלנו עם ההיגיון האלוהי שלו של רוח הקודש, לפני שהוא כותב אותו במוחנו על פי העברית 10-16. שכתוב זה מסמן את מותו ההדרגתי של ההיגיון הישן שלנו ואלוהים כבר לא "זוכר" את "החטא הקדמון" שלנו דרך החלקים המשוכתבים האלה, עקבות השייכות להיגיון הישן שלנו נעלמו

זה המוות שאלוהים דיבר עליו, כאשר הוא פנה לאדם ו חוה, מכיוון שההיגיון הראשוני שלנו אינו מסוגל להוביל לכבוד המושלם של מצפוננו, שהוקם על ידי אלוהים בגנים שלנו

אז היה קל לשטן לחמוק לתוך הפרשנות המוטעית של האדם, להוביל אותו לשמר היגיון מיושן ולעודד אותו לנסות להתעלות על ההיגיון הזה, שאותו הוא היה מתבלבל עם עצמו, ולעתים קרובות מרחיק לכת עד כדי כך שהוא תוקף את אלוהים ביחס לטעויות שלו עצמו. אם השטן היה כל כך בטוח בעצמו באמצעות השקר הזה, זה משום שההיגיון הזה נועד כמובן לא לעקוף את האדם, וזו הסיבה שמשחרר שנולד מרוח הקודש מרחם אמו היה הכרחי עבורו

כפי שאמרנו בפסקה הראשונה על האחריות לטעות בשר, האדם למעשה מייחס לעצמו, את מה שאויב נפשו הניח ביסודות המערכת הרגשית שלו, שאותה הוא מכנה "אני".  לכן, למרות כל רצונו הטוב, וגם לאחר שקיבל את רוח הקודש ב"לבו", הוא אינו יכול לגשת באופן מלא לאהבת שכנו, מבלי לפנות למשחרר זה בזמן הנכון, כך שרצונו החופשי ייפתח למשחרר זה, את הזכויות לשכתוב של מה שתוכנת בו

הסיבה לכך היא שהאדם נשאר בבורות לגבי עצמו, שהוא שואף לתקן בצורה הטובה ביותר האפשרית את מה שאי אפשר להגיע אליו מבלי לפנות כדרכו של ילד קטן לישוע, בעוד שישוע בגן עדן, הוא היחיד שיש לו את כל הסמכות לשכתב את מה שמתוכנת בכל אדם שהוא

אלוהים אוהב את כולנו באותה אהבה, אך אסור לנו לשכוח שהוא לא יכול לעשות דבר למעננו ללא רצוננו המלא ללכת אחריו כמבוגרים. אכן בתקופה זו של חיינו מתאפשר לנו לפתוח את הדלת לישוע, לשחרר את עצמנו מנקודות העוגן שנוצרו במוחנו על ידי ההיגיון שבו כבר ניחן ההומו ספיינס, אך לעולם לא ללא התערבותה של רוח הקודש ב"לב" ושל המשיח בשמיים