החופש הוא בכנען

שְׁלוֹשָׁה: איך להפוך שוב לילדים קטנים, בלי ללכת לאיבוד

אם היום המערכת הרגשית של גבר ואישה עדיין לא נבנתה מחדש על אהבה אלוהית, זה בגלל שיום אחד עלינו לדעת איך לתת לעצמנו להוביל את רוח הקודש להשתמש בספציפיות הרוחניות שלנו כאחד במדבר, כמו מבוגרים ותיקים בעלי שליטה בידיעת דבר אלוהים, אם כי עלינו להפוך שוב לילדים קטנים שאין להם ידע. אכן שני התנאים הכרחיים הללו, אם כי אמביוולנטיים, הם המקנים לישו את הזכויות לשכתב על פי האהבה האלוהית, את מה שההיגיון הישן, המבוסס על אהבה אגוצנטרית, תכנת לפני לידתו במוחו של כל אחד, להציב בו את יכולת לפעול

לכן, כדי שנוכל להפוך שוב לילדים קטנים המגלים את האהבה האלוהית, מבלי לאבד את דרכנו באהבה האגוצנטרית הזו, אלוהים מבקש מאיתנו שהבעל יאהב את אשתו כפי שהמשיח אוהב את הכנסייה שלו ונתן את עצמו עבורה. זה באמצעות הזוג גבר/אישה שהאדון רוצה לפעול, כי הזוג המאוחד על ידי אלוהים יוצר רק ישות אחת, אם כולם שמים אותו במקום הראשון. הבורא שלנו הציב את הפרטים הדרושים כדי שבני הזוג יוכלו תחילה להתנגד אפוטרופסות השטן, על ידי שניהם עובדים באופן זהה, לפני שיקרא להם למחוק את מה שכינינו "בקרת הורים" אצל הבעל תחילה, ואז באשה לאחר מכן, תוך שימוש בהם. דרך לתפקד שונים זה מזה, להוציא אותם אפוטרופסות הזו, מבלי שישוע לא יצטרך עוד לכסות את טבעם המקורי

לפיכך, דרך "מוות לעצמו", כפי שהעלינו את ההכרח הרוחני בפרק א', יוכל הבעל להיות מודרכת על ידי רוח הקודש באותו אופן תפקוד כמו הילד הקטן, בעוד ספציפיות האישה אפשרו לרוח הקודש להשתמש בה כדי לשמור על כיבוד של דבר אלוהים. הגנטיקה שלנו אכן מייצרת אכן שתי משפחות רגשיות גדולות משלימות בבני אדם, מה שמאשר מחקרים מעמיקים יותר של המונח "עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ" בבראשית ב-יח, שבאמצעותם נקבעה הפרשנות להגדיר, על פי האל הנצחי, את הרוחני. לעזור שאישה מהווה עבור הגבר. בניגוד למה שקודם לכן התפרש כעזרה כפופה, נראה כיום שהמילה "עֵ֖זֶר" לעולם אינה משמשת בתנ"ך כדי להגדיר עזרה על ידי כפיפות לאדם, אלא להיפך עזרה בעלת אופי אלוהי. בכך, האישה הופכת אפוא מבחינה רוחנית עבור הגבר, לעזרה נגד עצמו, או לעזרה להצילו מעצמו, דבר שאנו יכולים להתבונן בהם בחיי היום-יום דרך האם, ולאחר מכן האישה. צייתנות האשה מקבלת אז ערך קדמון, כדי לא להפוך אותה לגנרלית, אלא להקנות לה את תפקיד הזקיף הרוחני על ביתה ולהדריך את הבעל להיכנס לכבוד אחריותו באהבה אליה. ולמען ה' בוראו

אם רמת השימוש במאפיינים הספציפיים שלנו של הגבר/אישה משתנה במקצת היום, זה לא אומר שהייעוד של גברים ונשים שונים תחת הצוואה החדשה, מכיוון שאנו מוצאים מלכתחילה מבראשית שני ציטוטים משלימים המתייחסים למטרות האל, לגבי בריאת האדם. ראשית נאמר שאלוהים ברא את האדם והאשה בצלמו, ואילו שנית האישה לקוחה מצלע של אדם. אם הציטוט הראשון מתאים להולדה של אחד ואחד, השני מתאים להתפתחות של כל אחד בזוג. הצלע של הגבר תואמת אז את אהבת הגבר לאישה, שהנוירונים שלה, שמהם עולים הרגשות שאנו מכנים בדרך כלל "של הלב", לובשים את צורת של הצלע הנזכרת

לכן אין זה מקרי שהבעל מתבקש מקרא לאהוב את אשתו כפי שהמשיח אוהב את הכנסייה שלו ונתן את עצמו עבורה. המפתח לאהבה כבר לא הופך למרוכז בעצמו רק אם הוא מאפשר למשיח לשכתב את ההתייחסויות הרגשיות של מי שמסכים להפוך שוב לילד קטן, בכל האמת האישית, מאהבת אשתו, בזמן שהיא עצמה מובלת על ידי רוח הקודש, על האמת של דבר אלוהים

אם האמת היא דבר אלוהים, האמת האישית חשובה לא פחות לפני אלוהים, להיענות לקריאתו של אלוהים לצאת אפוטרופסות של השטן. אמת אינדיבידואלית זו הנישאת על ידי אהבה לאשתו, בהשוואה לאמיתות דבר האלוהים, שנישאת על ידי אישה זו, מביאה לבעל את השוואת התכנות שבוצעה על ידי ההיגיון הראשוני שלו כדי לסיים כל רגש בפעולה, שבו הוא יצטרך למות את הפעולה על ידי פנייה למשיח לפני שיפיק אותה

אם זה ההפך ממה שנדרש לניהול נכון של רגשות במדבר, אין זה אומר שזהו פיתוי לחטוא, אלא להיפך מהביטחון האלוהי, המובא לבני הזוג ששניהם הציבו את אלוהים במקום הראשון. אז באהבה לאשתו, העומדת על דבר אלוהים, הבעל יצטרך להסכים למוות לעצמו את מה שלא בנוי בו על פי דבר אלוהים ושישוע יוכל לשכתב, בטבע האלוהי, הפעולה המתאימה להרגשה הטובה

כך בזוג שנקרא לצאת אפוטרופסות של השטן, הספציפיות של גברים/נשים יכולה לשמש את האל בדמותם של שני מטפסי הרים שאשתו נותרה ברמת כנען של אתמול, נתמכת ברוח הקודש, להבטיח לבעל לקראת גילוי האהבה האלוהית. אם האישה מנוצלת בצורה מועילה ברמה זו, זה לא בגלל חולשתה, אלא להיפך מיכולתה לנהל טוב יותר את ההיגיון הראשוני שלה, כדי להבטיח לבעל את ערכי דבר ה' במהלך הנדודים הבלתי נמנעים בִּגלַל של הבעל בכל האמת

למען האמת אין פירושו אפוא להיות רק כנה, אלא להיפך, לא לפעול על פי המנה הרגשית שלו, כדי לתקן את המעשה שתוכנת ברגשותיו כדי להשיג קירוב שלו, בהתאם לפרשנויותיו לדבריו אלוהים, אלא לרצות לקבל מישו את "האמת על פי אלוהים". מה שה' רוצה להדגיש בדרך זו הוא מה מסתירה השליטה העצמית מהתפיסה של כולם, למרות שהוא מוכן לעשות את הרצון האלוהי. הבעל, לפיכך, המונהג על ידי רוח הקודש, מתמודד אז ישירות עם מעשיו המתוכנתים ברגשותיו, לא כדי שיחטא, בכך שלא יתקן אותם, אלא כדי שלא ירצה לחטוא יותר, באהבה לאלוהים ואשתו. רוח הקודש רוצה לגרום לו להיות מודע לכך שבהרגשה הטובה התואמת למצב הנתון, המעשה שתוכנת בזה אינו תואם את הרצון האלוהי, כך שרצונו החופשי מסרב זאת תוך פנייה אל ישוע לפני הפקתו, במהלך גדולתו האמיתית של הפיתוי לחטוא

זה בגלל שרצונו החופשי מסרב לפעולה שתוכנתה בו ההיגיון של השטן והוא פונה לישוע ברגש הנכון ביחס לנסיבות, אז ישוע יכול לבוא ולשכתב את התחושה המקבילה, מעבר ליכולות האנושיות. אם אדם זה פועל במה שהוא מחשיב לנכון, על ידי יישום מה שהוא מחשיב כמקדם המתקן הנכון הקשור למנה הרגשית שלו, ישוע לא יכול לעזור לו למרות רצונותיו לעשות זאת, על ידי כבוד לרצונו החופשי של האדם. אם, לעומת זאת, הוא פונה לישוע ברגש שגוי, ישוע אינו יכול להעמיד פעולה טובה על רגש רע, ומכאן החשיבות של הישארות האמת והענווה של הילד, אם כי ביחס לדבר אלוהים

המעשה שתוכנת כך מחדש בההרגשות זו תואם אז לפעולה הבנויה על ערך האהבה האלוהית ואם בדקות או בשנים שלאחר מכן יתעמת האדם שוב עם השימוש בתחושה זו, להפתעתו הרבה, הוא ישחזר את מעשה טוב בא מאלוהים בו. מרגשות לרגשות, מתוכנתים בגיל ההתבגרות על הרחבה של הנפש שתוכנתה ההרגשות אחרי ההרגשות, מגיע יום שבו המוח הזה הוא שנכתב מחדש. כפי שאנו יכולים לקרוא בעברים עשרה פסוק טז, ישוע לא רק רוצה להכניס את חוקיו בליבנו, אלא הוא גם רוצה לכתוב אותם במוחנו

בניגוד למטפסי הרים המטפסים לסירוגין לפסגה, אלוהים ממתין עד שהבעל יגיע לערך ההתמדה המקסימלי של כל אחד מבני הזוג, כדי לאפשר אז היפוך תפקידים. ישוע לא רוצה לעשות אליל מאף אחד, על ידי הצבת הבעל או האישה מעל השני בזוג, אלא מאחל שכולנו נהיה דומים לו, נרגש אחד ואחד על ידי מערכת רגשית דומה לשלה, אז שנוכל בכך להפוך ל"אשתו"