טקסט מקורי תורגם ללא אימות, בדוק בצרפתית

פרק 1

מהיגיון בהנחייתו, לניהול אינסטינקט, להיגיון אלוהי, לניהול התודעה

1 – שני ההיגיונים הרוחניים

תוך סיכון לחזור על עצמנו במידה מסוימת בפרק זה, נראה לנו חשוב להתחיל בכך שנכיר את מה שהצגה זו יכולה להביא להשלמה להוראתן של כנסיות רבות, על רוח הקודש המוצעת על ידי החסד בישוע המשיח

לשם כך, נובל להשתמש בביטויים של מקור לא רוחני, שאותם ננסה לפשט ככל האפשר. בכך אנו משתמשים כאן בשם הנפוץ "לוגיקה", המשמש יותר בשפת היומיום מאשר המילה תוכנה, גם אם זה יהיה אולי מתאים יותר לתיאור של פונקציות מסוימות של המוח שלנו, אשר מסווים בעינינו את ההשפעה של "לוגיקה" אלה ומובילים אותנו לפרשנות רוחנית לעתים קרובות לא שלמה

המובן שבו משתמשים כאן במילה לוגיקה, אינו מייצג אידיאולוגיה פשוטה שאנו יכולים להפוך אותה לקוהרנטית כרצוננו, כמשהו "לוגי", משום שהוא משמש במובן של מושג שמייצר פעולה שנוצרת, יחסית להקשר נתון וזה מהדהד את סוג השפה המשמשת לבנייה שלה עצמה

אם יש "כלי" אחד שמדעני מחשב מכירים, זה שפות העיצוב של כל צורה של "לוגיקה", משום שהן מכריעות בהפקת התוצאה הרצויה

שני ההיגיונים שאנו הולכים לדבר עליהם הם עבור הראשון, זה ש"לבו" של ההומו ספיינס ניחן בו מהשתלתו על פני האדמה הזו על ידי אלוהים, ואילו ה"היגיון" השני הוא זה של טבעה האלוהי של רוח הקודש, שהתקבל גם הוא ב"לב" כתחליף לראשון. לשני ההיגיונים הללו יש את אותו ייעוד לשמור על האדם ככל האפשר על כבוד הייעוד הגנטי שלו, אך בהתחשב בכך שהראשון לא היה מדויק במיוחד, בגלל עולם החי שאליו הוא הופנה, אלוהים מוסיף לו הנחיה של מיקוד מחדש דכאני. באשר ל"לוגיקה" השנייה, לעומת זאת, היא הרבה יותר מאשר היגיון פשוט, שכן היא האדם של רוח הקודש. הוא מוצע לאלה המעוניינים להתקדם באופן מלא בעזרתו של המשיח, מתוך כבוד מרצון  לייעוד הגנטי שלהם, כלומר, מתוך כבוד לדבר האלוהים באמצעות הטקסטים המקראיים

אם אחד או יותר מההיגיון הזה מושתל בלב העובר האנושי, הוא מספק לו תחילה את הפונקציות הלבביות החיוניות להישרדותו, לפני שהוא מאתחל בו מערכת רגשית מותאמת אישית מהמצב העוברי, שתכנותו נעשה לקראת תקופת הלידה. הפרסונליזציה של ההיגיון במוח מייצגת אפוא, הן את הגנטיקה של האדם והן עולה בקנה אחד עם אופי ההיגיון הגלובלי שארתחל אותו. עם זאת, האחרון נשאר נתפס מן "הלב", וממשיך להיות חלק בלתי נפרד מהמערכת הרגשית של האדם הנוגע בדבר, לאורך כל חייו. אדם זה מושפע אפוא רגשית מלבבו, לקראת בחירת תכנות הפעולה המתאים ביחס לכל מצב שנתקל בו. כך ישוע, לאחר שאותחל בהיגיון האלוהי ולא בהיגיון החייתי עם ההדרכה, הצליח למלא את התורה האלוהית עד שמת על הצלב בציות לאלוהים אבינו, בורא עולם. זה מה שהופך אותו ל"בן האלוהים", שכן המערכת הרגשית שלו תוכננה כולה מתוך ההיגיון האלוהי של רוח הקודש. לכן, לאחר שמילא את התורה מתוך ההיגיון האלוהי הזה, הוא יכול מאז להעניק את "לבו" של כל אדם שמבקש ממנו לעשות זאת, במטרה ללכת אחריו ביושרה אישית מלאה

כל אדם, מלבד ישוע, היה ונשאר מאותחל על ידי ההיגיון החייתי האגוצנטרי של ההומו ספיינס, וגם כאשר ישוע מעניק את רוח הקודש, "לבו" של אדם זה, הוא נותר מתמודד עם השימוש בנתונים המתוכנתים תחת ההיגיון הישן במוחו. אם כולם רוצים להשיג פעולה של מראה אלוהי, הוא נקרא כך בחיי היומיום, להשתמש ב-EQ (המניין הרגשי) שלו כדי לשלוט ברגשותיו ולתקן את התכנות הקיים במוחו, החיוניים ליישום כל צורה של פעולה, אפילו שפה. אם התוצאה המתקבלת יכולה אפוא להפוך לשוויון כמעט מושלם לטבע האלוהי בנסיבות מסוימות, היא אינה נוצרת על ידי מערכת רגשית זהה לזו של ישוע, בעוד שהבטחתו היא לגרום לנו לחבב אותנו

אם הוא רוצה, כל אחד יכול להשיג במהירות שקילות של פעולה פחות או יותר צודקת ופחות או יותר מוצלחת, מדמותו של ישוע, אותה קיבל באמצעות לימוד הילדות, המודגשת על ידי השפעת רוח הקודש ב"לבו "

אם הצעד הראשון הזה חשוב ביסודו, הוא בכל זאת התכנות שהושג במוחנו על ידי ההיגיון הראשוני של טבע בשרי, שבורא עולם רוצה לשכתב בטבע האלוהי.  הוא כבר לא רוצה רק לחנך את ההיגיון הישן, כמו בימי התנ"ך, יותר מאשר לתת לרוח הקודש לתקן את התכנות האינדיבידואלי הישן, באמצעות שימוש טוב יותר במניין הרגשי, בעוד שתכנות זה נטול אהבה אלוהית

אם הצעד הראשון, שנקרא טבילת רוח הקודש, נשאר הכרחי, הוא רק צעד ולא סוף לפני אלוהים. זו גם הסיבה שלאחר שהטביל אותנו ברוח הקודש, ישוע אינו מבקש מאיתנו את הבלתי אפשרי, אלא שאנו לומדים לבטוח בו שייתן לנו להוביל אותנו מדי יום בשלבים השונים שהוא מציב לפנינו. ישוע פועל כדי שיום אחד ניתן לו את ההזדמנות מרצון לתכנת מחדש את מוחנו. הזמן וההתמדה, כדי להשיג את התוצאה הנכונה, בוודאי לא יהיו זהים, אם פשוט נתאים את ההיגיון הישן שלנו לדבריו, בהנחה של ידיעה, או אם נלך רחוק עד כדי כך שנפתח לישוע את הזכויות לשכתוב זה, ונהפוך שוב כמו ילדים קטנים. גם התוצאה לא תהיה מאותו הטבע, אבל כמו לקיחת כנען עבור העברים, היא תהיה ארוכה בהרבה מסתגלות פשוטה. לאחר מכן, מוחו של האדם לא ייאלץ עוד לייצר שקילות צודקת פחות או יותר לזו של רוח הקודש ב"לב", כדי לייצר את הפעולה המתאימה וזהו האינטרס של אמון מוחלט במשיח, שמילא את התורה האלוהית כדי לשחרר אותנו מההיגיון הראשוני שלנו ומהאפוטרופוס הידכאני שלו

רוחניות אינה שאלה דתית, כי היא זו שבונה את כולם. לכן זה בסיסי להסתכל על ההיגיון הראשוני שלנו בהנחיית הערך הרוחני האמיתי שלו, אפילו אם רוחניות זו היא בעלת אופי נחות מזה של רוח הקודש  

מי שמסרב להתבונן ברוחניות של ההיגיון הבשרי שלו מובל להיאבק בבשרו שלו, במערכת הרגשית שלו עצמו שהוא מכנה "אני". לכן הוא מנסה להשתמש באלימות כדי להתגבר כמיטב יכולתו, על ההסתה של פחדיו או על חמדנותו, המתוכנתת בשפת ההיגיון הישן שלו, גם אם אינו יודע כיצד להבחין בה. ללא ידיעתו, מוחו מתרגל לתיקון סטריאוטיפי במקצת, אשר נותן לו רושם של חופש לתרגל את מה שהוא מאמין שהוא דבר האל, גם אם לפעמים הסטריאוטיפ הזה מוביל אותו להילחם ברצון האלוהי, מחוסר הבחנה

אם, להיפך, אדם זה מסתכל על ההיגיון הבשרי הזה, כעל רוחניות רעה, שעבורה הוא בכל זאת נשאר אחראי לשימוש הטוב, הוא יכול בתחילה ללמוד לשלוט במה שהיא בנתה בו, כדי לא לפתוח את הזכויות המדכאות לאפוטרופוס המוטלות על ההיגיון הזה

בצעד שני, שאלוהים יודע כיצד להביא לחייו של מי שמכוסה על ידי עבודתו של המשיח, אדם זה יכול להוביל את המאבק הטוב של האמונה נגד התכנות של ההיגיון העתיק הזה במוחו. לאחר מכן היא תובל לפעול אך ורק מתוך אהבה, מבלי לשלוט בתכנות הישן, שיוביל אותה לחזור בתשובה על הבלבולים שלה בין אהבתה לזו של אלוהים, עד כדי הזדהות בעזרת רוח הקודש ב"לבה", שם היא לכודה כדי לתת היגיון להיגיון הישן מתוך מודעות למלכודת שבה היא נפלה באופן שיטתי, היא תוכל לקרוא למשיח לשכתב את התכנות הזה לפני הפקת השגיאה, בעוד היא מתמודדת עם הפיתוי לחטאו.  האלמנטים המתוכנתים האלה הם שפותחים את הזכויות המדכאות לאפוטרופוס הזה, שמרמה את האנושות מבחינה רוחנית מאז אדם וחווה

השימוש הנכון ברוח הקודש אכן מנוגד לשימוש הנכון בלוגיקה בהנחייתו, כאשר האלמנטים המתמללים רגש לפעולה במוח משוכתבים לטבע האלוהי. כדי להיות מסוגלים לעשות את הצעד הזה, ההבדל הזה דורש אפוא ללמוד לא להשתמש במניין הרגשי שלנו, בהנחיית השכל שלנו, כדי לתקן את מה שרוח הקודש עצמה כתבה אז במוח. המניין הרגשי נשאר שימושי ככל שיהיה לאדם, כדי לשנות את העוצמה היחידה של הפעולה בהתאם לנסיבות, אך רק במרשם שבו השלום האלוהי הוא המנוע, וממנו נעלמו הפחדים. זו הסיבה שישוע אומר "אני משאיר לך את השלום שלי" מכיוון שהשלום הזה עולה על כל הבנה

אנשים רבים מבלבלים בין אידיאולוגיה נוצרית לבין עבודתו של אלוהים. אידיאולוגיה נובעת מפילוסופיה שכולם דבקים בה באותו אופן, כדי להשיג תוצאה דומה, על ידי שליטה במערכת הרגשית שלהם. לעומת זאת, עבודתו של אלוהים בישוע המשיח נמצאת שם כדי להביא לאדם רוחניות של הטבע האלוהי, כך שהוא יוכל לפעול מתוך אהבת שכנו, תוך שמירה על כבוד מוחלט לתורה האלוהית

מאז אדם וחווה, אנו נמצאים במעבר מהיגיון אחד למשנהו וכל צעד מביא אלמוני חדש שלא נתפס עד אז

לפיכך, שלבים שונים אלה הם שמפרידים בין אלה הלהוטים ביותר להגשים את הרצון האלוהי, משום שבכל פעם הם מעלים את חלקם באלמונים, כמו גם מותו של ישוע על הצלב, שפתח את הדלת לברית החדשה ולחוסר ההבנה של המספר הגדול ביותר

הדבר נכון גם בחיים של כולם, שכן אנו נולדים בצלמם הרוחני של אדם וחוה ועלינו לשאוף לשחזור רוחני בצלמו של המשיח. בכך עלינו להישאר בטוחים במטרותיו של אלוהים, כדי שנוכל לעבוד באופן אינדיבידואלי וקולקטיבי למען מה שישוע מכין, שכן אנו עדיין לא היום בסוף היום השביעי, אלא רק בשחר היום החדש הזה

מטרתו של יהוה אלוהים בישוע המשיח היא להוות על פני האדמה ממלכה של "כוהנים" שכל אחד מהם ינחה ברוח הקודש מרגע הולדתו, מה שיהפוך את המערכת הרגשית שלו לזה של ישוע כאשר הוא עדיין היה על פני האדמה

אם מטרה זו אינה חדשה, הצעד שהאנושות נקטה זה עתה, באמצעות מלחמת העולם השנייה ושיקום ישראל, פתח את הדלת לציות לאלוהים, לא עוד על ידי שליטה במערכת הרגשית העתיקה שלנו, אלא על ידי אהבה, כדי לקבל את אהבתו במקום את התכנות העתיק במוחנו

לפיכך, כולם מודאגים מהתקדמות אישית זהה לזו שחוותה בברית הישנה ולאחר מכן בברית החדשה. בעוד שחלק מאלה המאכלסים את הדמוקרטיות שלנו כיום נקראים לעבור את כל שלבי ההתקדמות הרוחנית הזו לאורך כל חייהם, אחרים משמשים כדי לעזור לחלשים ביותר לטפס בדרגות הנוגעות להם. זהו הנושא הקונפליקטואלי העיקרי של הדמוקרטיות שלנו, משום שעל פי הייעוד הגנטי שלה והשפעת סביבתה במהלך חייה התוך רחמיים, כל אחת מהן משמשת את הבורא שלנו כחוליה בשרשרת נפלאה זו, המובילה את האנושות לייעודה הסופי

זו הסיבה שעכשיו, לאחר שהדגשנו את העבודה שיש לעשות כדי להשיג את המטרה האלוהית, נוכל לחזור מההתחלה המוקדמת של האנושות הזו, שאליה כולנו שייכים