אוקראינה

גילויים על הדמוקרטיות שלנו

פרק 2

לא! הם לא מתו לשווא

2 – 2 גן העדן של האומללות האנושית

זה לא האדם שמדבר על אלוהים, מבלי לדעת על איזה אל הוא מדבר, שמכבד את האב, אבל מי שיש לו את הבן ו"פועל" לפיו, שכן כפי שאמר ישוע: "העץ ידוע על ידי פירותיו." הפרי האוקראיני נערץ על ידי העולם כולו, ואילו הפרי הרוסי מוציא סוף סוף לעיני כל, את השנאה האנטי-מערבית בת כמעט מאות השנים, שמקורה בהתנגדותה של אוקראינה ל"אבי העמים הקטן", שם "רוסיה הגדולה והקדושה" זללה לרעת אלה שמתים מרעב. האנוש הפשוט הזה, שהיה סטאלין, אמנם לא נולד כתליין, אלא הפך לכזה שעשה את השלטון האידיאלי הזה ללא אלוהים, שנחווה כדת בשמה שכולם התהדרו בכך שכבשו את השטויות של אלוהים עלי אדמות, שהכחיד אפילו את זכרו של האל הזה שבשמו שועבדו

כל? לא! כי עדיין היו האוקראינים הארורים האלה! אותם בקושי בני אדם שתמיד התפללו אליו, אותם אנשים מקוללים שלא היו כנועים למטרה האנושית הגדולה ולרוסיה הגדולה והקדושה של ברית המועצות, אלה שהיה צריך להשמידם מעל פני האדמה, כדי לקוות שיום אחד גן עדן עלי אדמות יוקם מעצמו

סטאלין, "אבי העמים הקטן" הזה התכוון אפוא לארגן פשע קולקטיבי שבו כולם יהיו שותפים לדבר עבירה, שכן "הטובים שבין בני האדם" עמדו לשמוח ולהתענג על מזונם של האוקראינים הנתעבים האלה, שעמדו למות לאט מרעב ומקור לפני אימת המחזה של ילדיהם המתבזבזים, לפני החיים,  שנגנב מהם נכבה

בשותפות המאפיה הקולקטיבית הזו צאצאיהם אינם יכולים עוד לגשת לתפיסת האל וכי הם חזרו למה שנקרא אינסטינקט החייתי העיקרי. אם בעלי חיים אינם מסוגלים לשמוח באכזריות אמיתית ובנקמה כפי שבני אדם יכולים, זה משום שהמערכת הרגשית שלהם אינה מאפשרת להם לצאת מהאינסטינקטים שלהם, תוך כיבוד הגנטיקה שלהם, בעוד שזו של בני האדם יכולה להוביל אותם מעבר לכבוד זה אם הם מובלים להילחם באופן חייתי נגד מי שהם מחשיבים כרודף שלהם. ישוע אמר זאת: "אני אומר לך, למי שיש יינתן, אבל למי שאין לו אפילו מה שיש לו יילקח" ואנו מוצאים את המילוי הרוחני שעושה את ההבדל בין אוקראינה, אשר "יש" את תמיכת אלוהים, בגלל הקשר של אבותיה לרוח הקודש, לבין רוסיה, אשר "אין".  כי אפילו מה שהיה לה בכבוד ובשכל הטוב נלקח ממנה. בכך עלינו גם לתת ערך אמיתי לרוח הקודש, כדי שהיום אף אחד לא ייפול לאותה מלכודת שטנית כמו זו שאליה הרוסים האלה, ללא ספק כנים בבורותם, הרשו לעצמם להיות מובלים להיות יותר תליינים מאלה שהם נלחמו בהם באמצעות הצארים שייצגו את אלוהים בעיניהם

אם התמזל מזלי שהמסע המקצועי שלי הוביל אותי לחוות את החיים ברוסיה הגדולה שהייתה ברית המועצות, אני יכול לומר היום שאלוהים נתן לי הזדמנות שלא הייתה לרבים אחרים, בעוד שהשפלתי את אלוהים ככל שיכולתי, בגלל אותו צלם אלוהים רע שהחיים הביאו לי. השבועיים הראשונים לשהותי הספיקו לי כדי להירפא לנצח מנטיותיי הקומוניסטיות, עד כדי כך ששמרתי בלבבי את זיכרון הייאוש שהיה נכפה עלי אילו הייתי צריך לחיות יום אחד כתושב סובייטי, שבו אחרים היו נולדים, חיים ומתים

כאילו הם לא יכלו לברוח, אנשים רבים התרגלו אליו בכוח, בעוד שאחרים ללא ספק חוו זאת כתערובת של אמונה וכניעה למערכת, מחשש למעקבים המשטרתיים העצומים בכלל. מעקב זה היה מוצדק עוד יותר בעיניהם, שכן ממנו צמחה הנהלת ה"פריבילגיות" כך שלא הלכו לחסרי יושרה כלפי המערכת האמורה. המגינים האמיתיים האלה ושומרי היושרה לא היו צריכים לסבול ממחסור במזון, למשל, ולכן לחברי המפלגה הקומוניסטית, המיליציה או הצבא, היו פריבילגיות שלא היו לבני אדם רגילים. על מנת שכל אחד מהאפוטרופסיים האמיצים הללו ימלא את תפקידו כראוי, היה מוצדק אפוא במאה אחוז, שכולם יהיו מוזנים היטב, שיהיו מאוכסנים היטב, שיהיה להם חם במיטותיהם, עד כדי פתיחת "זכויות" של הטרדה מינית שלא נאמרה, כדי שכבודה של המערכת הגן עדן לא ייפגע. כל היה מוסדר יתר על המידה, בין אם זה חלוקת מצרכי מזון, פנאי, ספורט, קבלת זרים, כפי שהייתי עד, ובשבילי, שגיליתי את המערכת קצת יותר מדי יום, זה היה גרוע יותר מאשר להרוג את עצמי, מאשר לקבל כמניע של החיים, את ה"אושר" היומיומי שהם האמינו שהם יחיו כל חייהם. אם יש לי זיכרון נפלא של כל אותם אוקראינים, כל כך חביבים וטובי לב, אז למדתי מה זה "אומללות אנושית", שבאמצעותה, אפילו הבעת שמחה, או הסתייגות פשוטה מהמערכת, יכולה להוביל לכלא, או יותר טוב, לגולאג; עבודת הכפייה שממנה לא חזרו מיליונים כה רבים של בני אדם, בין אם היו רוסים או אוקראינים, אורתודוקסים או פשוט אוהדי האל  

לכן אנחנו חייבים לדעת להבדיל בין עמים לבין המערכות שמנחות אותם, כי מאז תמיד ניסיתי לגרום לסובבים אותי להבין מהי אומללות אנושית אמיתית, שלא הרגשתי בשום מקום אחר בעולם מאשר בגן העדן הזה. ארבעים ושתיים שנה לאחר מכן, תפיסה זו עדיין נוכחת במעמקי תודעתי, אך לא יכולתי להבין אז שהיא נובעת מהיעדר הנוכחות האלוקית על העם כולו, שהמערכת ביטלה בכוח, שכן אני עצמי נלחמתי באותו אלוהים. חשבתי שאני שונה מהם, שלא לומר קצת נעלה, כי החסד האלוהי ניתן לי להיוולד לתוך מערכת דמוקרטית סובלנית, ואם השמצתי את אלוהים כפי שבן אנוש מסוגל לעשות ולשנוא אותו, הייתי ללא ספק גרוע יותר מאותם אוקראינים אומללים, שממנה בכל זאת סבלתי מהמצוקה שהם סבלו.

זוהי האמביוולנטיות של רבים, כי בניתוחים שלנו, האגוצנטריות של הטבע האנושי שלנו גוברת בקלות לרעת מה שתפיסת הנוכחות האלוהית הייתה רוצה להביא לנו מ"לבנו"

הם ביקשו לשכנע את עצמם שהם מאושרים ובדרך האלוהית הנכונה, ואילו אני הייתי משוכנע שאני טוב בעצמי, מה שאפשר לי לדחות את אלוהים ואת המערכת שהוא עצמו הציב על צרפת, שבה גדלתי וממנה נהניתי מכל היתרונות. אין ספק שהאמביוולנטיות הזו, שכמה שנים מאוחר יותר, פתחה את הבנתי לאל האהבה הזה, שאותו אנו מבלבלים בקלות רבה כל כך עם עריץ, בגלל המורה השקר הזה והייחוסים הרוחניים הראשוניים שלו, שמובילים אותנו לא לדעת כיצד להבדיל בינו לבין האל האמיתי, הבורא שלנו. לא ידעתי מדוע "האידיאל הזה ללא אלוהים" דחה אותי כל כך, אך הסיבה לכך הייתה שהחיים שהערכתי יותר מכל היו בנויים על ערכיו של אל האהבה הזה, שאותו שנאתי בגלל הבלבול שלי עם השטן. אם שנאתי את האל הזה כל כך, לא אני שנאתי אותו, כפי שאומר השליח פאולוס, אלא זה ששכן בי באותה תקופה ב"אישיותו" של אפוטרופוס שקרנית הזה שנתתי לו היגיון, כפי שמר פוטין חושב שהוא סוגד לסטאלין, בעוד שהשטן הוא זה שהוא משרת היום

זה אולי להודות לכל גבר ואישה אוקראינים שהכרתי בזמנו שאני כותב את השורות הספורות האלה, כי בזכות כל אחד מהם פגשתי כמה שנים לאחר מכן, את רוח הקודש של אלוהי האהבה הזה, שונה כל כך מזו שתמיד השמצתי לכל מי שהיה מוכן להקשיב

תמיד? לא! מכיוון שכילד, אם לא הייתי קדוש, הייתי במשך זמן מה קשור מאוד לאלוהי האהבה הזה בישוע המשיח. אחר הצהריים קיצי אחד, אפילו שקלתי להפוך לכומר עם חבר לכיתה, לפני שכמה שעות לאחר מכן הרגשתי נבגד על ידי אותו אלוהים, דרך ה"פצע" שכומר בדיוק גרם לי בכמה מילים רעות ושקעתי ללא הרף בשנאה כלפי האל הזה. ככל שחלף הזמן, הקריאה בכמה ספרים אזוטריים, שמצאתי כל כך אינטליגנטית, הובילה אותי לחיפוש אחר דיאלוג עם נשמתו של אבי המנוח, שחשבתי שמעולם לא שמעתי. אם זה היה כך, זה היה משום שעדיין חיכיתי לשמוע זאת מאוזניי, בעוד שלמחרת בבוקר ובמשך שנים רבות, התכוונתי להרשות לעצמי להיות מובל על ידי קולם של שדים אמיתיים, עד כדי כך שהפחדתי את עצמי, כל כך הרבה הזיות שלי הובילו אותי להתנהגות לא חוקית ודמונית. אם, לאחר הרשעה, למדתי לשלוט בהפרזותיה, לא נרפאתי, אבל באמצעות הקטע הזה באוקראינה, אני חייב להבין היום את העתיד שהיה כופה את עצמו עלי לנצח, אם כמה שנים לאחר מכן, לא הייתי פוגש את אשתי הנוכחית, ואז אלוהים האמיתי הזה של אברהם,  של יצחק ויעקב, אלוהי האהבה בישוע המשיח

אהבה, לעומת זאת, חיפשתי, כדי להביא אותה לאחרים, במה שחשבתי ל"חופש" שלי, שלדעתי, אחרים סירבו בגלל טיפשותם לתת סיבה למה שהם כינו אלוהים. האל הזה, וכל מה שיכול היה לייצג אותו על פני האדמה, הביא לי שנאה ותרעומת כאלה, שעצם אזכורו עורר בי כעס פנימי כה חזק שעלול היה לגרום לי להיות אלים עד כדי הכאה של מישהו. האל הזה היה בעיניי כזה בורות ומניפולציה כזאת, שבדיוק כמו סטלין או פוטין, הייתי מסוגל לגרוע מכל

למזלי, מה שכיניתי "החופש" שלי היה באזור שבו אף אחד לא רצה לעקוב אחריי. מזה שחוסר האיזון שלו נמצא, לעומת זאת, באזור שמבוקש על ידי עם שלם, מוצא את עצמו נתמך באשליות שלו על ידי העם הזה. אז הוא מאמין שהוא מביא את החופש שלו לאלה שהוא מחשיב כצאצאיו שלו, כמו מר פוטין היום. אם מבחינתי, החיבה לאבי הובילה אותי לדיבוק שטני, ללא ספק בקנה מידה קטן, זה הופך להיות ענק כמו שאנחנו יכולים לראות אצל ולדימיר פוטין וכל הבאים אחריו, כשזה מגיע מאנשים כמו לנין, סטאלין, היטלר וכל כך הרבה רודנים אחרים ברחבי העולם

אלה שנופלים קורבן לשדים כאלה, משתמשים בדבר אלוהים לטובתם, ואם הם מדברים על תהילת מותם של חסידיהם, הם עצמם קשורים יותר לחיים שהם מאמינים שהם נצחיים עבור עצמם, מה שמבדיל אותם מעט ממני באותו זמן

הבדל זה נובע מהמרשם שבו הם לכודים. עבורי הם לא היו אלא שדים, שבעצמם נשלטו על ידי השטן, שהתבטאו רק בנסיבות שבהן נתתי דרור לפזרנותם, אף על פי שבנסיבות אחרות הייתי אז קרבנו של אדונם מבלי משים. כשמדובר בהשפעה הציוויליזציונית עלי אדמות, כפי שקורה אצל ולדימיר פוטין, או כל אדם אחר לפניו שהשפיע על תרבויות רבות, לסגוד לאל מדכא על כאב של סנקציות, אז זה מנהיג השדים בדמותו של אותו אפוטרופוס שקרנית, שהוא השטן

בני האדם הפשוטים האלה כבר אינם שדים, כפי שהייתי ללא ספק, אלא שטניים, משום שהממד הרוחני שבתוכם מוסתר לחלוטין מאחורי דבר האל, בתפקיד התמידי של השטן, המפאר אותם, ושאותו הם מנסים למלא במודע או שלא במודע בכל הנסיבות. בני האדם האלה הם עדיין סתם בני אדם, כנראה יותר עלובים ופרנואידים מאחרים, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשים אותם במקום של מי שמאכלס אותם

אם היה לי ברור שאלוהים לא קיים, נתתי לישוע את זכות הקיום וכדי להסביר את עמדותיו המדהימות בעיניי, הצבתי אותו כחייזר שרק הפך מים ליין, כפי שאני עצמי ידעתי לעשות על ידי הוספה חשאית של אבקה, אבקה שהייתה יכולה להיות נס לאותה תקופה. בכך, חלק בכל אחד מאיתנו שנשאר יפה לפני ה', ובדיוק כפי שבבשורות, ישוע שלח את השדים של השד הזה אל החזירים, עלינו להילחם את המאבק הטוב על ידי לקיחת סמכותו של המשיח אם הוא קורא לנו לעשות זאת, מבלי לחרוג ממה שהוא מבקש מאיתנו בהקשר זה. אם לכל אחד במשיח יש סמכות רוחנית לשחרר את עצמו משדים כאלה, לעשות זאת למען אחרים יכול להוביל את הפזיזות שלנו לאסונות אמיתיים, וזה לא הפחד שצריך לשמור אותנו באיזון, אלא החוכמה שאלוהים נותן לאלה שרוצים ללכת אחריו. ישוע הקריב את חייו לצלב עבור אנשים אלה לא פחות מאשר עבור כל אדם אחר, אך סמכותו לעולם אינה חורגת מרצונו החופשי של כל אדם, מה שאומר שכדי לשחרר אדם מבחינה רוחנית, עליו לבקש זאת. וכך, במהלך לילה של דיאלוג בין חברים, הוא עשה זאת עבורי, מבלי שאף אחד יתערב בשום צורה, ברגע שהבנתי והצהרתי במלוא הכנות ש"לא משנה מי היה ישוע, בין אם הוא היה אדם או חוצן, הדבר החשוב הוא למלא אחר מצוותיו"

מצאתי את עצמי משוחרר מ"עדר החזירים" הקשור לעולמו של השטן, עד כדי כך שהפכתי למעריץ של התפיסות שגיליתי מיד בתוכי. הם התאימו למה שמכונה בתנ"ך טבילת רוח הקודש, ובעוד שזהו פלא, כאשר הוא נחווה "מהלב" על ידי מי שמקבל אותו, הפלא הזה לא צריך לטשטש את המטרה האלוהית העולה ממנו

זו לא שאלה של להאמין שכבר הגענו, אלא לדעת שסוף סוף נכנסנו לתהליך אמיתי של שחרור רוחני בכל שאר הרמות הרגשיות. במובן הזה זו הייתה עבורי פתיחה נפלאה, לקראת התהליך הארוך, הארוך מאוד, שאמור היה להוביל אותי עוד קצת בכל יום לעבר הסינתזה, המקראית ו "מדעית", אותה נראה יחד בפרקים הבאים

המלכודת היא להאמין שמהפך השחרור הראשון הוא סוף בפני עצמו, כשלעצמו הוא רק התחלה חדשה בהתקדמות הרוחנית לקראת ה', כמו כיבוש כנען עבור העם העברי. בכך, האל הנצחי אינו רוצה שנסתפק בהתחדשות של כמה נוירונים הממוקמים ליד ליבנו או במוחנו, אלא הוא רוצה לחדש את האדם במכלול המערכת הרגשית שלו. אם הוא רוצה כך, זה כדי שנהיה אחד אתו, כפי שרצה לעמו כשביקש מלך במקום השופטים שהוא עצמו הציב עליהם  

אפיזודה מקראית זו היא אולי זו שהובילה את האנושות לבלבול הגדול ביותר, משום שההפרזות הקשורות אליה הן שהובילו להצגת מונרכיות באירופה, שנאמר עליהן שהן מלידה אלוהית. למעשה, ההפך הוא הנכון, משום שלמרות שאלוהים הרשה זאת לעמו והשתמש בו במשך מאות שנים כדי להניע את כולם לעבר מטרתם האלוהית, זה היה רק מוצא אחרון. אלוהים אכן להיכנע לעמו, ומינה מלך כבקשתו, אך זה היה מוצא אחרון, לא רצונו הראשון. אם אלוהים הרשה לו לעשות זאת, זה היה כדי שעמו לא ניטוש אותו לחלוטין, והאנרכיה הזו לא נעשית עליונה מהדימוי שהוא עמד להשאיר כעדות לעצמו דרך העם הזה. זהו המקור לכל כך הרבה סיבות לטעויות והתקוממויות שטניות נגד אלוהים ברחבי העולם ובמשך אלפי שנים, שכדאי להקדיש זמן לקרוא את הקטע המקראי המספר את העובדות בשמואל א' 8-4/9: כל זקני ישראל התאספו יחד ובאו אל שמואל ברמה. אמרו לו: הנה אתה זקן, ובניך אינם הולכים בעקבותיך; עכשיו מינו מלך עלינו שישפוט אותנו, כמו שיש בין כל העמים. שמואל ראה במורת רוח שהם אמרו: "תן לנו מלך לשפוט אותנו". ושמואל התפלל אל ה'. אמר ה' לשמואל: "שמע קול העם בכל אשר יאמרו לך. כי לא אתה הוא דוחה, אלא אני הוא זה שהם דוחים, כדי שלא אמלוך עליהם עוד. הם עושים לכם כפי שעשו תמיד מאז שהעליתי אותם ממצרים ועד היום, והם זנחו אותי לשרת אלים אחרים. הקשיבו, אם כן, לקולם; אך תן להם אזהרות, והודיע להם את זכותו של המלך אשר ימלוך עליהם

זכותו של השטן עלינו קשורה תמיד בטעויות שלנו, , שעל ההשלכות שלו אנו מדווחים נגד אלוהים, שם עלינו להתחרט על כך שנטשנו אותו בעצמנו. זו גם הסיבה שאם דמוקרטיה רוצה להתבסס באופן קבוע ולהניב פירות טובים, על מה שישו כינה "הכנסייה" עליה להילחם על פי הכללים האלוהיים ולא כמו נבלים החומדים את זכויות היתר של האמידים ועושים עבורם מהפכה כדי לתפוס את המקומות הראשונים. איננו צריכים לשפוט את אבותינו בכנות שהייתה שלהם, כפי שאסור לנו לשפוט את האידיאולוגים והעריצים שהזכרנו, אך אל לנו להעמיד פנים שאנו מאמינים שאויב נפשנו לא ישתמש בכנותנו על חשבוננו, אם נתכופף לאמץ בשם אלוהים בשם אלוהים את זכויות הדיכוי על האדם, ואילו זכויות אלה תמיד היו שמורות ללוציפר, ולאחר מכן לשטן