פרק 7
המוט הברזל על ידי אהבה
7 – 3 הכרת תודה בין בני אדם, במקום אי הבנה הדדית
כדי להעריך כל אדם בחופש שלו לעשות את הרצון האלוהי, ולא להשיג חסידים למטרתו, ישוע יבוא למלוך עם מוט ברזל, תחילה בזוג פַּרטָנִי, שממנו כל בא לידי ביטוי
אם מלחמת ששת הימים בישראל קדמה למהפך הציוויליזציה העולמי של 1967/68, חשוב להסתכל על תוצאות הקונצנזוס הדתי של הזמן הזה, לפחות בקווים כלליים, כדי לדעת להבדיל אותו ממה שאלוהים רוצה להביא היום. אם אנשים רבים הנוסטלגיים לחיי העבר היו רוצים לחזור למצבם אז, זה משום שהיו בצד הנכון של המתרס, או בגלל שהם לא נולדו, והם עושים אידיאליזציה למילים של הוריהם או של סבא וסבתא
אם החיים יכלו להיראות מתוקים ומלאי תקווה, הרי זה משום שהתקופה שלאחר המלחמה לא הותירה זמן רב לנושאים חברתיים, למעט ללא ספק בקרב האליטות שבראש התנועות, שכמובן לא ייצגו את החברה כולה, מי היה חייב לכבד את הקונצנזוס הזה, כדי להתקבל על ידי האוכלוסייה הסובבת
הכנסייה עמדה בראש הערכים שנצפו על ידי החברה, אך אלה לא בהכרח ייצגו את אמונת הלב של כולם באותה חברה. זו הייתה מערכת חינוך שבאמצעותה כל כוח שכנוע של חובה נחשב מועיל וטוב, מתוך הערכה של מערכת השכר/עונש, שהובילה לעבודת אלילים של אנשים גדולים, כמו גם להפך, בגינוי מיעוטים. אם הסטריאוטיפ של הטוב הודגש, גם הרע הועמד בפני הפרזה, מה שיצר הרבה עוול ואמונות תפלות, ואילו אלוהים רוצה כעת לבנות מחדש את אותן חברות על בסיס, שבו האמת האינדיבידואלית והענווה מחליפות את הצביעות הגלובלית שצמחה מהן
ואכן, היו רבים שעמדותיהם לא היו שונות מאוד מאלה שאנו יכולים לראות בפדרציה הרוסית כיום. כולם נשמרו בתוך הנורמליות שנכפתה על ידי קונצנזוס, גם אם כמעט כולם ניהלו אותה פחות או יותר בצביעות בפרטי חייהם האישיים. הבדלים בהתנהגות הוסתרו כאשר הם השפיעו על מה שמכונה המעמדות העליונים או הדתיים, בעוד שהם הודגשו כאשר מדובר במיעוטים או במעמד הפועלים, כדי לשמש להם דוגמה, ל"טובת הכלל"
לכן אין זה מקרה שמשטרים כמו הנאציזם או הקומוניזם נולדו ממנו, שכן אם כולם כיבדו פחות או יותר את הערכים הדתיים כביכול, זה לא היה בגלל אמונת הלב, אלא בגלל החינוך שקיבל בו כל אחד שם את האינטרסים האישיים שלו במקרה הטוב, כדי שיוכל להכיל להסתגל עם מצפונו. אם הנאציזם התכוון לנסות להשמיד את כל המיעוטים שנחשבו מזיקים לחברה, החל מהיהודים, החולים, ההומוסקסואלים, הצוענים וכן הלאה, הקומוניזם עמד לנסות להשמיד את כל המעמדות השליטים המייצגים, בעיניהם, את צביעותו של אלוהים בישוע המשיח, כדי להשיג את גן העדן עלי אדמות שהוקם על ידי יד הפלדה של סטלין
זה לא היה שונה מאוד ביחס לבני הזוג, כי אם האישה הוערכה בתפקידה כאם, וכאישה טובה ורצינית, תפקידה בחברה לא העריך אותה בשום אופן או רק מעט מאוד
עשרים שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, רוב החברה עדיין הייתה ברמה זו ואין זה מפתיע שאלוהים רוצה ללכת רחוק יותר היום, בהגשמה הרוחנית של המערכת הרגשית של כולם, כפי שאנו הסתכלנו עליה
אם אותו סוג של קונצנזוס הביא ללכידות מסוימת לעם העברי לאחר יציאתם ממצרים ומסעם במדבר, כניסתם לארץ כנען שימשה להבלטת טעויות אישיות, והיא אינה שונה כיום. עם זאת, אם יש הבדל, ניתן למצוא אותו בהישג האישי הדרוש כדי להביס את השטן המוקרן ארצה, לפני שניצחון זה יוביל לכניסה קולקטיבית זו לכנען, על ידי הקדש של רוח הקודש של העובר האנושי
אנו נמצאים במעבר הזה בין הישג אינדיבידואלי לציוויליזציה, שבה כל אחד בדמוקרטיות שלנו מאמין שכבר יש לו את היכולות המאפשרות לו את הזכויות והחובות של מחר, תוך שמירה על אי דיוקים בכבוד החברתי שנוצר על ידי הרוחניות העתיקה. הפרדוקס הוא באמת שבמקום שבו כללי החברה טובים לניהול מה יהיה האדם של מחר, כאשר רוח הקודש מדריכה את כולם, זה אולי המקום שבו הרוב הכי פחות מחפש את האחדות האינדיבידואלית עם רוח הקודש הזו כדי לקבל את הטבע האלוהי, ולו רק ברמת הלב, באמצעות טבילת רוח הקודש. באותו פרדוקס, אך עם השפעה הפוכה, החברות שבהן הוא הטיף ביותר מיושמות בדרך כלל רק באמצעות לימוד המבקש להעריך את האדם הקשור לאלוהים, ולא את הקדושה האישית. במקרה זה, היא הופיעה בעיקר תופעה של כללים ותקינות, שנותרו על פי ההנהלה של אתמול, מה שמוביל לגישות פונדמנטליסטיות מהסוג הפופוליסטי, שממנו סובלות כנסיות מערביות רבות, אך גם כמה מדינות ברחבי העולם
לכן זה די ברור שהניאופיט בתחום הזה לא יכול למצוא את דרכו ולכן הרוחניות מונחת בצד היום, למרות שהיא מכרעת ברמה הציוויליזציונית. בכך בא ישוע לחפות על טעויותיה של כל אחת מהאומות הדמוקרטיות המערביות שלנו, אך השטן גם מנהל יום שדה במערכות התיאוקרטיות של העולם, ואף מכפיל את מאמציו, מכיוון שנותר לו זמן קצר בלבד
המחזה של השממה הזאת יכול היה להיראות כמעט בורלסקה, אם הוא לא יצר כל כך הרבה אלימות, אינדיבידואלית וקולקטיבית, בין אם דרך כל רציחות הנשים או מלחמת אוקראינה, שלא לדבר על הכללה עולמית אפשרית שלה
שוב האומללות הזו היא זו שהאל הנצחי רצה להימנע ממנו עבור האנושות, בתקופת אדם וחוה. אם השטן הוא האחראי האמיתי, לנו עצמנו יש חלק שגדל עם הזמן, כאשר אנו נותנים לו זכויות עלינו, למרות גילוי הזמנים שבהם אנו חיים
זכויותיו עלינו מכוסות עוד פחות על ידי ישוע, שכן האוכלוסייה שלנו רחוקה מאוד מרוח הקודש, כפי שראינו עם הרוסים, מכיוון שגישה זו אינה מאפשרת לנו לפתוח את ההבנה של כל אחד להבין את ייעודו, ולו רק בין האיש לאישה שבזוג
מתחים, הקשורים לפרשנויות מִקרָאִי התמציתיות משהו בנוגע ליחסים בין גבר לאישה בספר בראשית, יוצרים קונפליקטים שיכולים להגיע עד לרצח נשים, בשל ריבוי אי ההבנות הקשורות למצב הציוויליזציה המעברי הנוכחי
כפי שכבר ראינו בפרק השישי בפסקה השלישית, הרגשות העולים של הקטן מוח של הלב, במצב העובר, הכולל את תפיסת רוח הקודש החיצונית לאיבר זה, יוצרים תוצאה שונה על המערכת הרגשית הנשית בגלל כרומוזומי XX שלה, בהשוואה לכרומוזומי XY הזכריים. אם זה הופך אותה ליותר נחושה ותקיפה בדרכיה, ומוביל אותה בעיקר לאורך כל חייה לתפיסה רוחנית גדולה יותר של הלוגיקה תחת אפוטרופסות, או של רוח הקודש, כשזה המצב, טוב להסתכל על זה בשילוב עם הנתונים המקראיים כדי לסנתז את זה
אז נוכל להיות מודעים עד כמה בסיסי המונח הראשוני "עזר כנגדו" בבראשית 2-18 הוא לקבוע, על פי אלוהים, הבורא שלנו, את הערך של "עזרה" שהאישה אמורה לתת לגבר
בשל העמימות של רמת הסיוע, זה מכבר ניתן לו ערך מזלזל, מה שהוביל לכך שרוב הערך האלוהי ניתן לכוחו הפיזי המגונן של האדם, שאליו נוספה שלא בצדק יכולת אינטלקטואלית גדולה יותר, בשל נפח הגולגולת הגדול יותר שלו.
אם המאפיינים הללו הונחו באדם על ידי בוראנו, כדי לחזק את יכולת ההסתגלות שלו להקשר החיים, הן גם היו מובילות אותו ביתר קלות לזלזל בגנטיקה שלו. הפרשנויות השגויות של אלה שנטו להדגיש יותר מכל הספציפיות של האדם, כנובע מעליונות פיזית ואינטלקטואלית שהוכרה על ידי אלוהים, התעלמו מחולשה זו ואז הסיקו את המסקנה החפוזה שהאישה נחותה ממנו. הם התחזקו בהרשעה שלהם, באמצעות ב"כניעה" המקראית שדרשו נשים לגברים, ולא לקחו בחשבון את העזרה הרוחנית והמבנית שנשים יכולות להעניק לגברים גם היום, שהיא הכרחית לאיזון בין בני הזוג לחברה
מחקרים חסרי פניות יותר, המבוססים על מחקר מעמיק יותר של המילה "עזר", שאליה יוחס במהירות התרגום של עזרה "כפופה", מביאים כעת דיוק חשוב, שכן בתנ"ך, להיפך, עזרה זו לעולם אינה משמשת במובן של כפיפות או נחיתות של מי שמביא אותה, אלא במובן האלוהי של עזרה. התרגום הזה תואם בצורה מושלמת את הניתוחים העומדים יותר בקנה אחד עם כל הגנטיקה שהציב אלוהים בנשים, ששני כרומוזומי ה-X שלהן מספקים להן שתי פיסות מידע דומות יחסית, בהשוואה לגברים. קווי דמיון אלו מובילים אותה אפוא ליותר קביעות בתפיסת ההיגיון הראשוני שלו, שתוכנן כבר מאז יצירת ההומו סאפיינס, להוביל אותו לכבוד מסוים לגנטיקה האנושית ולכן עזרה בעלת אופי אלוהי שהיא יכולה לבעל. המונח " עזר כנגדו " הוא תרגום שבאמצעותו האישה הופכת עבור הגבר לעזרה נגד עצמו, או לעזרה להציל אותו מעצמו, דבר שאנו יכולים לראות לעתים קרובות בחיי היומיום דרך האם ולאחר מכן האישה
בהקשר זה של עזרה רוחנית, שהאישה יכולה לספק לגבר, כניעתה של האישה הופכת להיות חיונית כדי לא להפוך אותה לגנרלית בצבא ולגרום לה להיכנס לתפקיד האמיתי של זקיף רוחני שאלוהים הציב, בגנטיקה שלה. זוהי ההתנהגות הנכונה הנדרשת מאשת הגבורה, להשגיח על "ביתה" במשלי 31-10/31, לא על הקירות, אלא על אלה שאליהם היא משדרת את רוחניותה שלה
הכניעה לגבר, הנדרשת על פי תנ"ך מן האישה, אינה מעניקה בשום אופן לגבר זכויות על האישה, שכן מעל לכל אין היא נוטלת מהבעל את האחריות למעשיו, כי הברית החדשה אומרת לנו שהבעל חייב לפרנס את אשתו ולאהוב אותה: כפי שהמשיח אהב את הכנסייה ונתן את עצמו למענה
האישה, מחוזקת מהר יותר מהגבר, על ערכי הגנטיקה שלה, על ידי הלוגיקה תחת אפוטרופסות, שימושי ביסודו כדי להביא לבני הזוג את הכבוד המשוער של הגנטיקה שלה, מובילה את הגבר לסיים לבנות את עצמו מתוך אהבה ל שלה, על הערכים הנחוצים לצרכיהם הגנטיים החדשים, עקב הולדתם העתידית. לאחר מכן מנסה הגבר להשתמש באהבה זו בתוצאה הטובה ביותר האפשרית של ההקשר החיצוני, על ידי שליטה ברצונותיה, לספק את אשתו ואת צאצאיה, מה שמאפשר לאישה להיכנס לכניעה מרצון לגבר ולפרוח בספציפיות שלה, כי בהסכמה מושלמת עם עצמה
הברית החדשה אינה שונה מהברית הישנה, שכן אנו מוצאים את ההקבלה בספר בראשית, בכך שאלוהים ברא איש ואישה בצלמו, בעוד שכמה פסוקים לאחר מכן אנו רואים שהאישה נלקחה מצלע של אדם. גברים ונשים כאחד אינם בנויים רק מההפריה של הביצית הנקבית על ידי התא זרע הגבריים, המקבילים לציטוט המקראי הראשון. הם בנויים כזוג וכפרטים בוגרים, באמצעות השלמה הדדית, על פי הציטוט השני, משום שצלע הגבר מייצגת אז את הרגש המיוצר על ידי אהבתו של הגבר לאישה, הנתפסת על ידי הנוירונים המנהלים את לבו, אשר בעצמם עוקבים אחר צורת כלוב הצלעות שלו ושל הצלע הנזכרת שלו
אם אלוהים רוצה להשתמש בכל אדם במאפיינים הספציפיים שלו, אין זה משום שהאחד טוב יותר מהשני, אלא כדי שהתפתחותם של שניהם תשמש בתבונה ומאפשרת להם לגלות, את שניהם, את האהבה האלוהית, שאף אחד מהם, גבר או אישה, רוחני או לא, אינו מחזיק בתחילה במערכת הרגשית שלהם, כאסמכתא הכרחית לניהול נכון של מצפונו
כפי שכבר אמרנו, בעוד שהגנטיקה של ישוע הייתה דומה במאה אחוז ל שלנו, המערכת הרגשית שלו הייתה שונה במאה אחוז, שכן מוחו ורגשותיו נבנו ישירות על ידי רוח הקודש, בשפת האהבה האלוהית. פרטיקולריות זו מנעה אפוא מהמנה הרגשית שלו ליישם תיקון כדי לשנות את התנהגויותיו לקראת פעולה שונה מזו שתוכנתה במוחו, אך רק כדי לעשות את הבחירה הנכונה לפני החלת תיקון חלש המתאים להקשר. זה מה שכבר ראינו צריכים ללמוד בעצמנו לנהל נכון בפרק 5, כדי לתת לישוע את ההזדמנות לשכתב את החלקים המתוכנתים האלה במוחנו, מבלי שנתערב בעצמנו לאחר שהם שוכתבו על פי אלוהים
זוהי נקודת הלמידה המהותית, שאלוהים רוצה להעביר לבני האדם היום, מכיוון שאם כבוד לגנטיקה שלנו הוא חיוני, ללמוד לא לשלוט ברגשותינו, מבלי לסטות מדבר אלוהים, הוא בסיסי באותה מידה
את הלימוד הזה הקב"ה רוצה להביא לאנושות, אך כדי לפצות על החיסרון ששינוי זה בצורת הפעולה מייצר, הקב"ה מתקין תחילה את הקרוב ביותר להתייחסות הנכונה, כפי שהיה במקרה של אלה שהותקנו ממזרח לירדן. היא מציבה את החזקים כשומרים על היסודות הטובים ביותר שנרכשו במדבר, וכך נכנסת האישה לתפקיד של שומרת הערכים האלוהיים, הבולטים עוד יותר כיום, שכן האדם עצמו יכול להיות מונחה לקראת החיפוש אחר האהבה האלוהית. עם זאת, ה"כניעה" שלה נשארת הכרחית, לפחות בקווי מתאר רחבים כדי לא להפוך אותה לכללית, תוך סיכון שהאדם לעולם לא יוכל להיכנס לשכתוב הרוח באהבה אלוהית, כפי שראינו. הדבר נכון גם לגבי הכנסייה, בהשוואה מקראית לאישה, שבני זוגה מחזיקים בתפיסה טובה יותר של הרצון האלוהי, הנכפה על ידי שליטה במערכת הרגשית שלהם, כפי שראינו גם כן. בכך, אלוהים שולח את אלה עם תכנות פחות טוב של רגשותיהם, לטובת המודעות שלהם לטעויותיהם, לקחת על עצמם את חציית הירדן ולכבוש את האהבה האלוהית
לא משום שהאחד טוב יותר מהשני אלוהים פועל בדרך זו, אלא כפי שכבר אמרנו, משום שהמשלימות של כל אחת מהן הכרחיות ומשום שבכיבוש הזה, אלוהים כבר לא רוצה להשתמש באחת ובשנייה בתוספת של הייחודיות הקשורה לאופן פעולה דומה לזה שהיה לפני 1968. הוא כבר לא רוצה שניישם את מה שאנו מסוגלים להבין ולהנהיג בעצמנו, באמצעות כל מקדמי התיקון שלנו, הקשורים לכל ההסכמות העתיקות הללו, אלא הוא רוצה שהאמון שלנו בו יאפשר לנו לגרום לנו לגלות מה הוא רוצה להציע לנו בחסד. לכן הוא אינו מבקש מהשניים לחזור להיות בו זמנית, כמו ילדים קטנים שאינם יודעים, אך רוצים לגלות מה ישוע רוצה להביא להם שהוא שונה, מבלי ששניהם יאבדו את עצמם באשליה גדולה מדי, הקשורה לאהבתם האגוצנטרית. זו גם הסיבה שדואטים הם הכרחיים מכיוון שהבעל חייב לקבל להתעמת עם האמת של ישוע בכל האמת האישית, אך מבלי לסטות מהמצוות האלוהיות, שאליהן האישה משמשת כהתייחסות אצל בני הזוג, אם היא עצמה רוצה להישאר ביחס לדבר אלוהים
אם לפני מלחמת העולם השנייה ועד 1968, אופן הפעולה על ידי דמיון בין בני הזוג שימש כדי לייצר תוצאה שהוכרה כהוגנת על ידי שניהם, על ידי הוספת המאפיינים הספציפיים של גבר/אישה שהעריכו את הגבר לרעת האישה, זה לא אותו דבר היום. אם הרושם הראשוני עשוי להיראות כהערכה של תפקידה של האישה על פני זה של הגבר, להיפך, זוהי רק שאלה של שימוש נכון במה שיש לאישה באופן טבעי, כך שבאמצעות תיווכה של רוח הקודש, הגבר ניחן בטבע האלוהי על חשבון האגו שלו. אין זו אפוא שאלה של פיחות האדם ביחס לאישה, אלא של הערכתו של האדם, באמצעות הפיכת טבעו החייתי לטבע אלוהי. ברור שהאגו הגשמי שלו חייב לרדת באותה כמות בכל פעם, אבל זה מה שמאפשר לגבר לרכוש באהבה האלוהית, את ערך הייחוס הראשוני שהאישה היוותה עבורו. ברגע שמגיעים לערך ייחוס זה, אלוהים יכול לשחרר את האישה מהתפקיד שבו הועסקה עד כה, כדי שהשניים יוכלו להשיג את התוצאה הרוחנית הטובה ביותר האפשרית בהרמוניה, וזה לא שונה באופן קולקטיבי עבור הקהילה בחברה או עבור ישראל בקרב האומות
שלב רוחני חדש זה הוא שיוצר קונפליקטים כה רבים ברחבי העולם כיום, החל מהזוג היחידני, בגלל חוסר הבנתו של האדם את הצורך לאהוב את כלתו כפי שהמשיח אוהב את קהילתו ונתן את עצמו עבורה "לפני שהיא עצמה הייתה מושלמת". אין זה מתפקידו של הגבר לחכות עד שהאישה תהפוך למושלמת, לגרום לאגו שלו למות מתוך אהבה כלפיה, גם אם אין זה מתפקידו "לציית" לה. לעשות זאת פירושו להחשיב את ההתייחסות שהוא מספק ככזו שכבר התגשמה באופן מושלם באלוהים, בעוד שעל האדם לעבוד למען ההגשמה הזו במשיח, כפי שמוטל באופן קולקטיבי על החברה כלפי הכנסייה ועל האומות כלפי ישראל
אם, אם כן, זהו הקושי של היום, בתקופת המעבר הזו, כאשר הוא כבר שונה מזה של אתמול, לפני בניין ישראל מחדש, הוא יהיה שונה שוב מחר, ביום שבו השטן הובס, כלומר, בזמנים שבהם ישוע ימלוך עם מוט הברזל הזה
מה שכבר היה קשה אתמול ונעשה קשה מאוד היום, פתאום ייכנס למשהו "קל", או כמעט, מפני שרוח הקודש תיצור תפיסה כמעט דומה בין העובר הזכר לנקבה, עם שאיפה משותפת אמיתית לכבוד המצפון האישי. רק התודעה הקולקטיבית תשתנה בסופו של דבר, תלוי אם היא תוצאה של קונצנזוס חברתי או דתי השונה זה מזה, הדורש ויתורים אישיים הדדיים, הרבה פחות עמוקים מהמתחים הנוצרים על ידי השתייכות לאלוהים או לזה של שומר שקר זה
כפי שכבר אמרנו, מכיוון שגם האיש וגם האישה נולדים מרוח הקודש, מרחם אמם רק הרגשות הקשורים ללימוד הילדות יתנגדו בסופו של דבר זה לזה, ואילו כיום נקודת חוסר ההבנה ההדדית נובעת בדרך כלל מרמת העובר.
בדרך זו לא יהיו עוד זכר או נקבה ברמה הרגשית, וכי הגנטיקה של כל אחד מהם תהיה מוערכת, מבלי שיהיה צורך לעבור את החינוך של תורת המגדר. המערכות הרגשיות של שניהם, התופסים נכונה את רוח הקודש מרגע ההולדה, יובילו כל אחד מהם לפרוח ביתר קלות בגנטיקה שלו. הייעוד של כל אדם לפני אלוהים הפך למשותף, או כמעט, וכבר לא שונה, בגלל הצורך ההכרחי בהשלמה, רק חוויות החיים, שהבינה המלאכותית תנסה לנהל בדרכה שלה, יהיו מקורות לקונפליקט, הן אצל היחידים והן אצל הזוגות הקולקטיביים
אם, אם כן, מוט הברזל לאהבה יועיל בחיסול חלקי האגוצנטריות השיורית, הדבר החשוב היום הוא להבין שהטוב ביותר מחכה לנו במהלך היום השביעי הזה של אלוהים. אז נוכל לאחד ביתר קלות את רצוננו להילחם, על ידי ההשלמה המוכרת של כולם, נגד זה שעלינו לכבוש ראשון, מבלי שנשתמש בנשק הרוחני השייך לו, כגון נקמה או גינוי האדם. זה נכון לגבי הסכסוך הנוכחי, בין אם ניאלץ להשתמש בנשק צבאי ובין אם לאו, כדי להגן הן על אוקראינה והן על הדמוקרטיות המערביות שלנו, אך גם לגבי כל סכסוך אחר שעשוי להיות בעתיד, לפני שהשטן יהיה כבול במשך אלף שנים
