שלום במשיח

פרק 2

הסולידריות של שבע הכנסיות מובילה להופעת המשיח השולט

המערכת הרגשית שנוצרת על הערכים האישיים של כל אחד מאיתנו, מרחם אמנו ועד גיל עשרים וחמש, היא הכרחית לניהול המגוון הגנטי שלנו, שנוצר על ידי אלוהים כדי להבטיח את הישרדות הגזע ואת שילובם של בני האדם בבריאה האלוהית. מכל המשתנים שהדבר יוצר, עולים שבעת המאפיינים הגדולים של הייחודיות הרוחנית, המקבילים למסע ההשלמה של הזוגות לקראת אלוהים, הנראה בעינינו על ידי השתייכות לאחת משבע הכנסיות, המתוארות בחזון יוחנן 2 ו-3. בין אם מדובר בזוג גברים/נשים, או בנטיות הרוחניות הקולקטיביות המובאות לחברה כולה על ידי הכנסייה המקומית בכל דמוקרטיה, יש ערך אבולוציוני של השתייכות לאחת משבע הכנסיות הללו, בהתאם למניעים הרוחניים של האנשים הנוגעים בדבר, במסעם לעבר אלוהים

בכנות האישית שלנו, ניתן למצוא את מלכודות הגינויים ההדדיים שלנו בהשפעה שמייצרות התורות השונות של דבר אלוהים על המגוון הגנטי שלנו, שכל אחת מהן חשובה באותה מידה להישרדותה של האנושות ולשילובה בבריאה. לכן, בישוע המשיח, אלוהים רוצה להשתמש באלה שחוזרים מהתנהגותם הגשמית המרושעת בכל אחת מה"כנסיות" הללו כדי ליצור את האבולוציה שאליה הוא מוביל את האנושות כולה. באלף השנים של מחר, היו אלה ההמיוחדות אישיים שלהם, שישתמשו בהן יושרה, באמצעות מלכותו של המשיח על הארץ ובשמיים, שימנעו את הפריבילגיות של אחדים, לרעת אחרים, בניגוד למה שאנו יכולים לראות כיום

הזרמים הרוחניים שנוצרו על ידי שבע הכנסיות הללו הודגשו מאז שיקום ישראל ב-1948, מכיוון שהם נוגעים לזמנים הנוכחיים, מכיוון שהם מצוטטים בספר ההתגלות, שהיינו מכנים ספר האפוקליפסה, אם היינו מצטטים אותו באנגלית. החצנת אופיין של "הכנסיות" הללו מופיעה אפוא, הן בתוך זוגות בודדים והן בחלק מהדמוקרטיות כיום, בעוד שההבדלים ביניהן היו פחות בולטים בתקופה שלפני 1948, באמצעות הקונצנזוס שהוביל לשיקום ישראל. הסיבה לכך היא לא שהאנשים המעורבים היו צדיקים יותר בפני אלוהים מכפי שהם כיום, אלא מפני שהקונצנזוס הזה לא נועד לכבול את השטן במשך אלף שנה, כפי שהוא היום, אלא פשוט להתנגד לו. אם שבעת הערכים הללו כבר יכלו לצמוח מכל אחת מהדמוקרטיות שלנו, ניתן היה להבחין בהם רק במניעים שהובילו ליישום הכללים שנכפו על ידי הנסיבות ולא

בהיבט הכללי שלהם, שתוצאתו לכאורה נותרה דומה

זו הסיבה לכך שהאידיאליזציה של "הסדר העולמי החדש" של הרוחניות שקדמה לשיקום ישראל מביאה מטרה כוזבת לדורות החדשים, באמצעות בורות לגבי אורח החיים שהקונצנזוס החברתי הדתי ייצג עבור רבים בדמוקרטיות שלנו. ערכי המשיח לא נבעו ברובם מ"הלב", באהבת אלוהים האמיתית בישוע המשיח, אלא לעתים קרובות הרבה יותר על ידי אמונות טפלות, כמו גם הפחד מהרשעה, ומנידוי משאר החברה. דחיקה זו לשוליים עלולה להיות מלווה ברדיפה בשם אלוהים של מיעוטים, ששימשו כשעיר לעזאזל, בגלל חוסר ההתאמה לערכים הגלובליים שהכנסייה המקומית נושאת באופן מקומי. לכן קל להבין שישוע רוצה ללכת רחוק יותר באמת האהבה, זה שאמר לנו, כשהוא עדיין היה על פני האדמה: "אהבו אחד את השני, כפי שאני אהבתי אתכם", והוסיף "אין אהבה גדולה יותר מאשר להקריב את חייך למען מי שאוהבים".  או שוב, "אבל אני אומר לכם, אהבו את אויביכם, ברכו את המקללים אתכם, עשו טוב לשונאיכם, והתפללו בעד אלה שמתעללים בכם ורודפים אתכם, כדי שתהיו בנים לאביכם שבשמים"

באמצעות ישוע, אלוהים הביא לכדור הארץ אהבה אמיתית, שממנה נובעת תורתו, וכדי להעניק לנו אותה, הוא רוצה שנלמד כיצד לתקן את אהבתנו המרוכזת בעצמנו כמיטב יכולתנו, באמצעות שימוש בשליטה עצמית; לפני שבסופו של דבר יגרום לנו לעבוד בדרך שראינו בפרק הראשון. לכן אין זה חדש שהקב"ה מבקש מכולם לנהוג  באהבה, על פי הציוויים הא-לוהיים, אך החידוש הוא העובדה שעלינו להשיג מתוך אהבה תוצאה דומה, ואף עולה ממנה, זו שהושגה על ידי הרשעה מוסכמת של כל מה שנחשב מחוץ לדרכי ה', ויצר את תקומת ישראל

אם הטבע האלוהי מביא גם אהבה וגם כבוד לדבר האלוהים, לא ניתן לומר את אותו הדבר על הטבע הגשמי שיש לכל אדם על פני האדמה כיום. לא רק שיש להטמיע בו את הכבוד לדבר ה' בהסכמה באמצעות שליטה עצמית, אלא שאהבת הזולת יכולה להיות מושגת רק בדרך הסכמה מרצון, תמיד באמצעות שליטה עצמית, כדי לתקן את האהבה האגוצנטרית הראשונית, לזו של האהבה האלוהית. בהתאם לנסיבות, הדבר מוביל כל אדם לתעדף את האהבה על חשבון דבר ה', מבלי לקחת בחשבון בהכרח את התיקון ההכרחי שלו לאהבת הזולת, או להיפך, להעדיף את דבר ה', תוך סיכון להרחיק לכת עד כדי שכחת אהבת הזולת, ולהשאיר מקום רק לאהבה האגוצנטרית הראשונית

זו הסיבה לכך שמי שהמבנה הרגשי שלו מוביל אותו לשים את האהבה בראש סדר העדיפויות, אסור לו לשכוח שאהבה אלוהית יכולה להיות רק בכבוד דברו, ולא באמצעות הרחבה של אהבה אגוצנטרית, מתוך סובלנות הומניסטית. הדבר נכון גם לגבי אלה שהמבנה הרגשי שלהם מוביל אותם לתעדף את דבר ה', שאסור להם לשכוח להוסיף לו אהבה לזולתם ולא אהבה שמרוכזת בעצמה וכוללת רק את אלה הקרובים לליבם

אם השלב הראשון של המסע האינדיבידואלי שלנו לקראת אלוהים בישוע המשיח נשאר אפוא בהסכמה אישית, הוא נחתם באופן פוטנציאלי על ידי המשיח באמצעות טבילת רוח הקודש ב"לב", על מנת להביא למערכת הרגשית העתיקה שלנו תיקון אפשרי טוב יותר שלה לקראת כבוד לדבר אלוהים, על פי אהבתו האלוהית

חזרה קולקטיבית לכל צורה של הסכמה בין הכנסייה המקומית לחברה, כפי שהיה לפני שיקום ישראל, תהיה חיפוש אחר הסכמה גשמית טובה יותר מזו שהביא אלוהים כדי ליצור את הצעד הבסיסי הזה. זה לא יוציא את האנושות מהטבע המקורי תחת השגחתו של השטן, כאשר לו עצמו אין גישה לאהבה אלוהית, אפילו לא ברמת ה"לב", בניגוד לטבע האלוהי שהעניק לבני האדם על ידי המשיח, שהקריב את חייו למען סליחת כל ממד אנושי גשמי

שלב ראשון זה, שעדיין מתקיים בהסכמה אישית, בכל אדם כיום, יימנע מחר, במהלך המילניום, שכן הגשמה ההתחדשות האישית המוחלטת בטבע האלוהי, תפתח את הזכות בפני האל הנצחי בישוע המשיח, להעניק לכל אדם את רוח הקודש מרגע בריאתו. שני הערכים הנבדלים בין אהבה אלוהית וכבוד לדבר האלוהים, שהם בהסכמה רק כיום, ונשארים להערכתו של כל אדם, יוחלפו אז בערך אחד בעל טבע אלוהי מושלם, או כמעט, ברמת התכנות של השכל הבסיסי. כדי שאהבה זו  תישאר בעלת טבע אלוהי, לא יהיה עוד צורך לתקן את טבעה הבסיסי, כפי שקורה באהבה אגוצנטרית המגוננת על עצמה. התיקונים היחידים ששליטה עצמית תצטרך, מינון רגשי, "מ.ר." בתרשים שלנו, יהיו ביחס למצב בו נתקלת, שאליו יתווסף התיקון הקשור להשפעות הרעות על תכנות רגשות מתבגרים, אשר ינישא על ידי כל שרידי ההקשרים והתורות מהטבע הגשמי. לכן זה יקל מאוד על הדיוק של המעשה הנוצר ועל השלום עלי אדמות, מכיוון שהבנייה הרגשית, המבוססת על הבסיס הנכון הזה של האהבה, היא שתאפשר באופן אינטואיטיבי כבוד אמיתי לדבר אלוהים ביושרה, ביחס לגנטיקה האישית  של כל אחד מהם. תפיסת הגבולות הטבעית, שכה קשה למתבגר להשיג, תופיע כמעט באופן אינטואיטיבי, וכך גם הכבוד של כל אדם לזולתו. זה יהיה צעד ענק קדימה מחר, כפי שהייצוג הסכמטי שלנו מנסה להראות

בחוסר ההבנה של מכלול הרצון האלוהי כלפי האנושות כולה אנו הופכים, אם לא מורדים באלוהים, בהנחות הקנאיות שלנו שאנו היחידים שעובדים "למען" אלוהים, ולא "עם" אלוהים, כפי שכבר ראינו בפרק הראשון

ישוע אינו יכול לבקש מאותו אדם או מאותה אומה את הגשמת הטבע האלוהי באדם, שבאופן קולקטיבי דורש את כנסיית לאודיקיאה כהקשר תרבותי, ובו בזמן לבקש ממנה הכנה למלכותו של ישוע על פני האדמה, שהצורך הקולקטיבי שלה הוא כנסיית תיאטירה. לכן, מה שנראה כעדות רעה על אלוהים כיום, חייב להיבחן באמונה, בעיניים של מחר, ביום שבו יושרה אמיתית במשיח תוכל לשלוט על האדם. כל מה שנראה פגום היום לא צריך להרוס עד היסוד, תוך סיכון לחזור לימי אדם וחווה, אלא לגזום אותו על פי אלוהים, כדי להניב פירות טובים

מסיבה זו, כיום כולם חייבים לרצות לפעול בעזרת אלוהים בישוע המשיח, שנותן הבחנה כלפי כל צורה של עליונות, אפילו עליונות נוצרית. לא באמצעות ההגמוניה של הדמוקרטיות הנוצריות על העולם, על חשבון אהבת הזולת, ישוע רוצה לבסס את מלכותו בארץ ובשמיים

במלחמתו נגד צאצאיו, האלימות של התנין הגדול אינה בהכרח היחידה שנלחמת נגד עבודתו של אלוהים בישוע המשיח. לכן, עלינו להישאר בטוחים במשיח ולהילחם במאבק הטוב של האמונה, כי ה' אלוהים לא יאפשר לכל מי שרוצה להחליף שליטה אחת באחרת להישאר לנצח

אם השליטה השטנית של הדרקון הגדול נעשית, כמו בשם ישו, בעוד שהיא מכבדת את מי שקרא לעצמו בכזב סטלין, כלומר, איש הפלדה, שהקומוניזם חסר האלוהים שלו הוביל אותו להיות מענה ומשמיד יותר מהיטלר ולוקח בני ערובה של הכנסייה המקומית הרוסית האורתודוקסית, זה לא בגלל שיבוא שליט אחר כמו בשם ישו,  באמצעות שפע דבריו, ושהדבר ייתן לו את הזכות להעריץ את הכוח הדתי שעושרו הכלכלי מעניק לו. אם הדמוקרטיה הזו עושה זאת כמו בשם אלוהים בישוע המשיח, זה נעשה גרוע עוד יותר, מכיוון שהיא משתמשת בשם אלוהים לשווא, כדי להצדיק את תאוות הכוח שלה לשלוט בעולם, בלי לדאוג שמשפטו של אלוהים מתחיל בביתו שלו

הענווה של עבודתו של ישוע על הצלב צריכה לשמש דוגמה עבורנו, מכיוון שזה לא שונה כיום, מכיוון שהגשמת כתר הרוח במוח האנושי תתבצע על ידי הכנסייה של פילדלפיה, עוד שנאמר לנו על כנסייה זו, שיהיה לה כוח מועט עוצמה

בדיוק כפי יהוה אלוהים איפשר לבנות מחדש את מקדש האבן בירושלים, באמצעות כורש, מלך פרס, הוא יכול לאפשר לכנסיית סרדיס לעשות את אותו הדבר, שמאמינה שהיא חיה כאשר היא מתה לאמת במשיח. כנסייה זו משתמשת במראה החיצוני כדי להוכיח את צדקת הדרקון הגדול, אך אל מול כבודם של כולם עלי אדמות, היא נמצאת בקור של מקדש אבן, בניגוד למקדש רוח הקודש באדם, שהוא ההישג הרוחני החיוני שאלוהים רוצה להביא באמצעות אהבה בישוע המשיח

לא הדתות, שמטרתן להילחם באויב נשמותינו, הן שמפחידים את השטן, אלא הטבע האלוהי שהביא ישוע על האדם, אשר יחסל אותו לנצח. בכך ההתייחדות הנוספת עם אלוהים, שרוח הקודש יכולה להביא, כאשר משתמשים בה באהבה, היא מתועבת בעיני המלאך שנפל, והמלאך הנופל הזה דוחפת מאחורי גבו של האדם שעובד למען אלוהים, כדי להרחיב עליונות דתית על העולם, כדי לנכס את יתרונותיו של אלוהים לרעת אחרים. כל עליונות שתנסה לכפות את אלימות הדרקון הגדול, או את האלימות של שלום בהסכמה בשם אלוהים על העולם, על ידי פיתוי דמוקרטיות לְהִשְׁתַלֵט בעולם, תביא לחזרה ממזרח לירדן. אויב הנשמות שלנו ישמח אז להשתמש לרעה ב"חיה" שהיא הבינה המלאכותית, כדי לאסור על הגישה האנושית לטבע האלוהי, כפי שישוע הזהיר אותנו, במקום שהאנושות תוכל להשתמש בה בחוכמה, כדי להביא תועלת לכולם, אם זה רצון האל

מבחינה רוחנית אלוהים רוצה להביא את השלום האמיתי הזה לעולם, באמצעות יושרה אישית, הנוצרת על ידי שלום האהבה בישוע המשיח, ולא באמצעות אדם שרצונו האישי לשלוט בעולם, לא משנה באיזה תחבולה הוא משתמש כדי להשיג זאת. אם האחרון מחשיב את עצמו בדרך כלל כבעל אינטליגנציה עליונה, הרי זה מפני שאין לו גישה לטבע האלוהי, ומתוך גאוות יומרנותיו, הוא אינו יכול להיות מודע להונאת השטן שהוא נתון לה. כל צורות ההתנגדות להנחות היסוד שלו מובילות אותו לראות את עצמו כקורבן של תיאוריית קונספירציה, ופותחות את הדלת להכחשת ראיות פיזיות, היסטוריות, אקלימיות או כל ראיה אחרת

אין פירוש הדבר שאלוהים לא ישתמש באשליות הגדלות של חלק מהאנשים, וביכולתם להשתמש בשקרים, באופן השמור לשטן, ושהם יאבדו לנצח לפני אלוהים. בדיוק כפי שאנו יכולים לראות בכנסיית סרדיס, שחלקם שמרו על בגדיהם הלבנים, למרות הטעות של כל האחרים, לא כולם בהכרח נתנו סיבה לדוקטרינה של הדרקון הגדול, בכנסיית פרגמון, למרות העובדה שהם שכנו במקום שבו נמצא כס השטן, ולכן של הדרקון הגדול

כך היה עם אלה שהסכימו עם היטלר, בקרב (תומכיו הצרפתים של המרשל פטן) הפטאניסטים, במהלך מלחמת העולם השנייה, מכיוון שלא כולם שקעו בתועבה הנאצית עד יומם האחרון. אלה שנשארו כנים לפני אלוהים התחרטו על המלכודת שאליה נפלו, וברור שאותו הדבר יישאר כך גם מחר לגבי הכנסייה של פרגמוס, סרדיס או לאודיקיאה, כמו גם לגבי כל האחרים, כל אחד בטעויותיו

הגשמה הטבע האלוהי על האדם תהיה המנוע שיניע את המלאך שנפל לאדמה, כך שהוא יהיה כבול לאלף שנים, אבל אסור לאף אחד להתעלם מפירות הרוח המוזכרים בגלטים 5-22/23, אם הוא רוצה לחיות לנצח בישוע המשיח, החל מאלף השנים של מחר על פני האדמה הזו. אין זה משנה אם פירות הרוח שלו נוצרו מתיקון נכון של המערכת הרגשית הישנה על ידי שליטה עצמית, או ממערכת רגשית המתקדמת לעבר הטבע האלוהי, שכן כל אחד יקבל מהקב"ה בהתאם למעלותיו. מאז אדם וחוה לא התחייב הקב"ה להביא את טבעו האלוקי לאנושות בשבעה "ימים", כך שהיא תיפול שוב לאותן טעויות כמו קודם, ואילו כיום יריבויות וסכסוכים בין יחידים ובין עמים יכולים להוביל לפיצוץ כדור הארץ, באלפי פצצות אטום, או לשריפתו מהר ככל האפשר.  על ידי המשך השימוש בכל דלקי המאובנים

זה היה בגלל שישוע אמר ביוחנן 2-19, "הרסו את המקדש הזה, ובעוד שלושה ימים אקים אותו", דבריו הביאו לתלמידיו את האמונה בטבעו האלוהי כאשר הוא קם מן המתים עם שחר ביום השלישי. אם חלפו יומיים אלוהיים מאז הצליבה, בידיעה שיום המשיח השלישי יהיה השביעי עבור אלוהים, יום מנוחתו, בוודאי לא תלוי בנו לחכות עד שיהיה מאוחר מדי לעבוד על בנייתו מחדש של מקדש רוח הקודש באנושות. אם המאבקים שלנו היו מועילים בחשיפת חולשותינו הבשרניות, הרי שבאמצעות רצוננו להמית אותן במוחנו, לגרום להן להיוולד מחדש במשיח, כולנו נהפוך לבני אלוהים, מבלי שנצטרך לשלוט באף אחד

זו גם הסיבה שכאשר ישוע ישלוט במוט ברזל, הוא יעשה זאת בדרכה של כנסיית פילדלפיה ולא בשליטתו של הדרקון הגדול. אז זה יהיה בממד של כנסיית תיאטירה, אבל על הערכים של כנסיית פילדלפיה, כי כל אחד מהם יקבל חלק מהאמיתות של השני, כך שאף אחד לא יישאר בחוץ

המשיח ימלוך אז על הארץ ובשמיים, וזו הסיבה שעלינו לשים את מבטחנו במשיח, כאדון וכמושיע, הן באופן אישי והן באנושות. אם ישוע היה נקרא להציל רק אדם אחד מציפורני השטן, כלומר אותי, כלומר אותך, הוא היה מקבל את המוות על הצלב עבור אותו אדם אחד, ובזה יש להכיר בו כאדון ומושיע באופן אישי ועל פני האנושות

הטוב ביותר לפנינו, יהיו אשר יהיו ההרים שעלינו לטפס עליהם כדי להגיע מחר, וזו הסיבה שאם אירופה הישנה תדע כיצד להשיב לעצמה את אהבתה הראשונה, על ידי התעוררות ההירדמות של כנסיית אפסוס, היא לא תצטרך עוד להחוויר בפני הלעג של אלה המאמינים שהם חיים במשיח, כשהם מתים.  כי לועגים לא יירשו את מלכות השמים. מכיוון שאירופה הישנה הזו שומרת בקרבה מספר רב של אלה של כנסיית סמירנה, שלמרות מצוקותיהם עלי אדמות, יקבלו את כתרם בשמים, ישנם רבים ביניהם אשר יעברו בדלת הפתוחה של כנסיית פילדלפיה ויקבלו את הכתר הזה כבר על פני האדמה הזו

לאלוהים לבדו כל תהילת האבולוציה שהוא רוצה להביא לכל האנושות בישוע המשיח, לנצח נצחים: אמן

באמצעות גבולות טובים יותר אלה התגשמות זו תביא בהדרגה לחיים האמיתיים בשפע, שהובטחו על ידי ישוע, כאשר היעלמות ההשפעות הרוחניות המזיקות על רגשות גיל ההתבגרות נעלמת מהחיים הקולקטיביים. אז כל אחד יוכל לחיות בהרמוניה מושלמת עם מלוא הערך של הגנטיקה האישית שלו, בניגוד להיום שבו אף אחד לא יכול להשתמש בה בשלמותה. אכן בגלל חוסר הדיוק של המערכת הרגשית הבסיסית שלנו, שאינה מאפשרת הסתגלות אינדיבידואלית לגנטיקה של כל אחד מהם, מבלי ליפול לטעות, אנו עדיין נאלצים להשתמש בגנטיקה שלנו באופן מגביל, מה שמשפיע עלינו לשלוט באחרים על מנת להשיג מהם את מה שאנו מחשיבים כנכון באופן אינדיבידואלי. לפיכך, יהיה רצוננו הטוב אשר יהיה, חוסר ההבנה ההדדית עדיין קיים בין גבר לאישה, כמו גם בין שבע הכנסיות, אחת כלפי השנייה, שכולן נחוצות לגיוון רגשי זה, המועיל לניהול הגנטיקה האנושית כולה. הדיוק של המערכת הרגשית הבנויה על יסודות רוח הקודש יביא מחר את ההבדל, שבו האהבה האגוצנטרית, הדורשת תיקון מרצון לאהבת הזולת על פי דבר ה', כופה היום גלובליזציה מגבילה הכרחית, בשל חוסר היכולת להשיג שקילות פעולה מושלמת ומתמדת בכל מצב  

זו הסיבה לכך שהייתה תוצאה כללית בינונית כל כך מאז 1968, מכיוון שהגישה לרוח הקודש ברחבי הכנסייה, שהדמוקרטיות שלנו הפכו להיות, הולידה את מה שאומר פתגם נוצרי, המצוטט לעתים קרובות בכנסייה המקומית: "כאשר השטן אינו יכול עוד למנוע ממך להסכים עם המשיח, הוא דוחף אותך מאחור כדי לגרום לך ליפול". זה מה שקרה ברמת החברה, מחוץ להכנסייה המקומית, שסירבה לקבל את ההשפעות הדתיות הכבדות מדי של התקופה, כי אלה שנכנסו לעובדה שרצו לייצר חברה שכבר מתפקדת כמו זו של היום השביעי לאלוהים, והאמינו שהאלף כבר הגיע אחרי מלחמת העולם השנייה, רצו לפעול רק על ידי אהבה, כפי שיהיה מחר. מכיוון שהם דחו את מה שהוריהם ניסו לחיות ביחס לדבר האלוהים, והביאו אליו את החלק הצודק ביותר של האהבה האפשרית לדעתם, ילדיהם יצרו אז את "השלום והאהבה", שהכנסייה של לאודיקיאה הייתה צריכה לייצר, ושהדמוקרטיות הנוכחיות שלנו שומרות על סטיגמה מסוימת לגביו. זה השפיע בראש ובראשונה על הכנים ביותר בפני אלוהים, שמצאו את עצמם נטבלים ברוח הקודש, מבלי לדעת זאת בעצמם, ובלבלו את האהבה האלוהית עם אהבתם הגשמית, שזוהמה על ידי השפעות הסמים, והביאו להם אשליות רוחניות. הכנים ביותר בפזרנותם, פירשו זאת כבא מהרצון האלוהי, ואחריהם הלכו מספר רב של אופורטוניסטים מכל הסוגים, מה שיצר את הטעויות שאנו עדים להן עד היום, למרות כנותם של רבים

לכן אין זה מקרי שכנסייה זו מוזכרת אחרונה באפוקליפסה, מכיוון שהיא באה מהחלק הקונצנזואלי, מחוץ לכנסייה בדמוקרטיות שלנו, שהן עצמן לפעמים תוצאה של סחף נוצרי אלילי מסוים בהפיכת דמויות תנ"כיות או לא תנ"כיות, ולא על ידי התייחדות עם רוח הקודש במשיח

לכן ישוע נתן לזה לקרות ובעיקר כיסה את הטעויות של הדמוקרטיות שלנו, מכיוון שאף אחד עדיין לא נולד היום באהבה אלוהית, זה שהובל להביא אהבה באופן קולקטיבי, יכול היה להביא אותה רק באמצעות הרחבות הומניסטיות של אהבה אגוצנטרית, בדיוק כמו זה שהייעוד שלו היה לשמור על כבוד לדבר האלוהים.  יכול היה לעשות זאת רק בגבולות הגלובליזציה של תפיסתו הרוחנית של הרצון האלוהי, המקבילה לאחת משבע הכנסיות ולא לשלמותן, כפי שהוא עם המטרה שאלוהים רודף אחריו

כפי שראינו בפרק הראשון, אם הנדידות הללו היו בלתי נמנעות כדי להשיג את הגשמת הטבע האלוהי על האדם מלידה, ואת שלטונו של המשיח על הארץ ובשמיים, הרי שהפרזותיו מעבר לגבולות הכיסוי של המשיח, אשר נותנים זכויות לאויב נפשותינו על כנסיית לאודיקיאה זו

בהפרזות שלה היא עדיין לכודה כיום בכפיית חוקים קולקטיביים, בניגוד לדבר ה', שיכולים להיות מקובלים באופן אינדיבידואלי, במקרים מסוימים של סובלנות כלפי החוטא. כל אחד מהמקרים הללו יכול היה להיות מכוסה בנפרד על ידי עבודתו של ישוע על הצלב, אליה ניתן היה להוסיף באופן קולקטיבי את קבלת ההבדלים האישיים ללא גינוי, בעוד שקודם לכן הייתה זו רק שאלה של סובלנות כלפי החוטא

כאשר ישוע מבקש סובלנות וכבוד כלפי האדם הטועה, זה כולל את האפשרויות של טעות גנטית, מבלי לרדוף את האדם השונה, וגם פותח את האפשרות לכסות על הטעות הרגשית המובילה לחוסר כבוד לגנטיקה, כדי לתקן יום אחד את השפעתה

הסובלנות להבדל זה, בהיותה רק ויתור מרצון, שנותר לשיקול דעתו של כל פרט, אינה מהווה קבלה של השוני, כפי שדורש ההקשר הציוויליזציוני כדי שהאדם, בטעות רגשית, יוכל לנוע קדימה בחופשיות בצורה זו של פסיכותרפיה שראינו בפרק הראשון. לכן היה זה חיוני ללכת רחוק יותר מאשר סובלנות פשוטה, מכיוון שללא חופש זה במשיח, לא היה חופש לגשת לטבעו  ובחופש זה, שנעשה בו שימוש לרעה באופן קולקטיבי, הכנסייה הלאודיקית הזו עלתה על הרצון האלוהי, על ידי יישום תיאוריית המגדר למשל

הסובלנות והכבוד של האדם שניתנת לו הזכות שהמערכת הרגשית שלו תבחר את תכונותיו המיניות, המוגדרות בדרך כלל על ידי הגנטיקה שלו, אינה הופכת עוד לסובלנות כלפי החוטא, אלא לזכות לחטוא כלפי בוראו. ישוע לא יכול לכסות על טעות קולקטיבית מסוג זה, מכיוון שהוא לא בא לבטל את התורה, אלא לקיים אותה, כדי להיות מסוגל להוביל אותנו להיות כמוהו מבחינה רגשית, תוך כבוד רב לגנטיקה האישית שלנו

אם בגלל הגזמות כאלה ישוע אומר שאלוהים יקיא את הכנסייה הזו, אין זה תלוי בנו לדחות את התועלת שבה, בשימוש שאלוהים עושה בה כדי להכין את המחר שלנו, אלא להיות עורכי דין, מבלי לתת סיבה להפרזות שלה

ההפרזות היחידות שיש להאשים הן אפוא אלה המביאות להשפעה מזיקה על הניהול התקין של הגנטיקה הקולקטיבית, עד כדי יצירת בלבול רגשי אצל הצעירים ביותר, הזקוקים לנקודות התייחסות. כללים אלה אינם מובילים עוד רק לסובלנות כלפי החוטא, אלא לפתיחות לחטא, ותורמים באופן קולקטיבי להתנהגותו האישית של עכן ביריחו, שהובילה לתבוסתו של העי ביהושע ז'. אין זה שונה מהכללים שיאסרו את הסובלנות הזו כלפי החוטא, על ידי ניסיון לכונן מחדש הסכמות חברתיות דתיות, שהיעדר חירות הפרט שלהן, ביחס לגנטיקה האישית של כל אדם, יוביל לאיסור הגישה למכלול הטבע האלוהי ולחזרה אפשרית של רדיפת מיעוטים ונשים.

לא את המלחמה נגד הדרקון הגדול עלינו להניח בצד, אלא את המלחמה בין הדמוקרטיות, שמובילה אותנו לנסות להציב מחר שאנו מחשיבים כנכון היום, מבלי להבין ממה צריך להיות המחר לפני אלוהים. אויב נשמותינו משתמש בהם כדי לנסות לגרור אותנו איתו, כדי להימנע מההישג האמיתי של עבודתו של המשיח על פני האדמה. אכן, בהנחות היסוד שלנו לגבי הידע האישי שלנו על רצונו של אלוהים, או במניעים אופורטוניסטיים רבים אחרים לשלוט באחינו בני האדם, שקיבלנו מאבותינו, אנו לכודים ברצון להביא את מה שאנו מחשיבים כטוב ברמה החברתית, עבור צאצאינו או עבור אחרים. עם זאת, חוסר הדיוק בתכנות החלקים הרגשיים של המוח שלנו מוביל אחדים להרחיק לכת ולרדוף אחרים בשם אלוהים, שכבר אין לו שום קשר לזה של אהבת האלוהים בישוע המשיח, שבשמו הם מאמינים שהם פועלים. בין אם זה באימוץ כללים הומניסטיים פשוטים, מתוך סובלנות לחטא, או באמצעות חוסר סובלנות חוקית הנובעת מריכוז עצמי דתי, ישנם רבים המאמינים שהם פועלים בשם אלוהים בישוע המשיח, על ידי בלבול בין הרצון האלוהי הכולל לבין מטרותיהם שלהם, בין אם הם מאלוהים ובין אם לאו

אז אנו מוצאים את רצוננו הטוב האנושי באמצעות המאבקים שלנו התומכים באופן גשמי בתפיסות שלנו את הרצון האלוהי, שלתוכו קל לנו לחצות את הסף, להרחיק לכת עד כדי ליפול למלכודת שלתוכה נפל היום הדרקון הגדול, המתואר בספר ההתגלות י"ב, ומנהל מלחמה נגד צאצאיו. משלא קיבל את הזכות בפני אלוהים, לחסל ישירות את הדמוקרטיות, המכוסות בדם השה, כדי ללדת את "הילד הזכר", הוא פנה נגד צאצאיו, כלומר אוקראינה, בהתחשב בכך שיש לו זכויות וחובות דכאניות בפני אלוהים עליהם

לכן ההפרזות של הדרקון הגדול הזה הן שמביאות לעיני שבע "הכנסיות במשיח" כיום את ההמחשה של הגבולות שאסור לחצות, כדי לא ליפול באופן אינדיבידואלי וקולקטיבי לחסרונות של השטן המוקרן על פני האדמה, בין אם בהגזמה ליברטריאנית או בהגזמה מדכאת, בעודם ממתינים להגשמה מכנסיית פילדלפיה. עלינו אכן להישאר ערניים, לא להילחם בכנסיית לאודיקיאה, במה שהיא מייצגת כצדיקה בפני אלוהים בדמוקרטיות שלנו, כשם שכנסיית לאודיקיאה זו אינה צריכה להילחם בערכים הנוצריים הנישאים על ידי ששת האחרות, כל עוד אלה אינם מנסים להשיב קונצנזוס עולמי המוביל לסוג של פונדמנטליזם נוצרי, התומך בפעולת הדיכוי של הדרקון הגדול

כפי שראינו קודם לכן, הסכמות אלו מרמזות על שמירת הדרכתו של השטן, למרות שלמלאך זה אין גישה לטבע האלוהי, שאלוהים רוצה לבסס על בני האדם. לפיכך, הדבר יעניק זכויות שליטה לכנסיית סרדיס, המאמינה שהיא חיה באמצעות הנחותיה במשיח, בעוד שהיא מתה לציות לערכים אלוהיים אמיתיים, לטובת מטרותיה לשלוט בעולם באמצעות כוחה הפיננסי, בשיתוף פעולה ישיר עם השטן המוקרן על פני האדמה

בדיוק כפי שהשבטים הראשונים ממזרח לירדן סיפקו גברים בגיל הלחימה כדי לתמוך בנכנסים לכנען, כך חלק מכל אחת משבע הכנסיות כיום צריך לחזור מהטעויות שלו, ולעזור לתקן את ערכיה של הכנסייה הלאודיקית הזו, ולא להעלים אותה

במאבקם נגד כנסיית לאודיקיאה הם לכודים, מכיוון שככל שהמאבק הזה אלים יותר, בגלל אי ההבנות שלהם,  כך הם יכולים להביא פחות לאחרים, את החלק של האהבה שחייב לצאת מכל אחד מהם. הערכים המרים של אהבתם במשיח תורמים אז לדחיפת אלה שעליהם להביא למשיח, לעבר הרוחניות הכופרת של מספר גדול של מהגרים, שאותם הם נלחמים בגשמיות כדי להגן על עצמם מפניהם. זו הסיבה שהם מסתכנים בכך שהם מרחיקים לכת עד כדי תמיכה בפעולתו של הדרקון הגדול, שמוביל כעת את רוסיה להרוג את אוקראינה, באמתלה של סדר עולמי חדש, למרות שהוא מתוארך עוד לפני אדם וחווה

אם כל אחת מהכנסיות הללו נקראת על ידי אלוהים בישוע המשיח להשפעה קולקטיבית שונה במקצת זו מזו, זה לא כדי שיוכלו להילחם זה בזה, אלא כדי שיוכלו לנהל את מלחמתם נגד הדרקון הגדול הזה, אפילו אם זה אומר שיצטרכו לשאת אחד את השני מבחינה רוחנית ופיזית, באותו מאבק נגד אויב נשמותינו ולא עוד בצלם ידידיו השקרים של איוב

אז כמה שיותר אנשים על פני האדמה יוכלו לפנות אל ישוע, עד שהם יקבלו את טבילת רוח הקודש ב"לבם". בציפייה להגשמה אלוהית על האדם, חלקם יועסקו אז בהכנסייה המקומית ובכבוד לדבר האלוהים, מבלי לשכוח את האהבה, בעוד שאחרים ירחיקו לכת עד כדי קבלת הטבע האלוהי הזה במוחם, ויביאו להם אהבה וכבוד מתקדם לדבר האלוהים, ככל שצורה זו של פסיכותרפיה מתקדמת אצלם. זה יאפשר להיות קרובים ככל האפשר למה שתהיה האנושות מחר ולהימנע מקונפליקטים דוריים גדולים מדי, בין אם בזוגיות האישית בין גבר לאישה, או בין הכנסייה המקומית המקומית לחברה, אך גם בין מדינות דמוקרטיות לישראל

לעומת זאת, הניסיון לכפות מחדש מערכת הסכמה על דמוקרטיות, כפי שהיה עד 1968, יהיה מקביל לחזרה ממזרח לירדן, כפי שכלב ויהושע נבחנו באמונתם שלא לשוב לאחור, במהלך כיבוש כנען

למעשה, אף אחת משבע הכנסיות לא צריכה לשכוח שלאחר הימים של הגשמה הטבע האלוהי המוחלט באדם, כולם ייוולדו מרוח הקודש מרגע הולידתם ולכן יצטרכו לפעול מתוך אהבה, מבלי לשלוט במערכת הרגשית שלהם באמצעות שליטה עצמית, יותר מאשר לשלוט באדם בשם אלוהים. מה שנושא פירות לא מושלמים כיום, תחת הרוחניות של כנסיית לאודיקיאה או סרדיס, יישא פרי על פי אלוהים מחר, מכיוון ששלמות קולקטיבית, שנולדה מרוח הקודש, תאפשר אז את האיזון המושלם של הרווחים החברתיים, כך שאף אחד לא ינצל אותם לרעה ללא מחשבה, אלא שכולם יוכלו להפיק מהם תועלת במקרה של מצבים קשים

לכן אין זה נותן סיבה לטעות לסרב לגנות ולהילחם במה שמכונה באופן מסורתי "העולם", בתוך הכנסייה המקומית, בדמוקרטיות שלנו, מאחר שעולם הדמוקרטיות הנוצריות הזה הוא בעצמו חלק ממה שישוע כינה הכנסייה באפוקליפסה, מפיו של השליח יוחנן. להיפך, זה לשים את מבטחנו באלוהים, ולא בהכרת האלוהים שלנו, עד כדי הכרה בהשלמה ההכרחית של המערכות הדמוקרטיות שלנו, כמו גם בין גבר לאישה, כדי לגשת לטבע האלוהי, למרות השימוש לרעה הבלתי נמנע הנובע ממנו כיום, מכיוון שאהבה אלוהית לא הייתה קיימת כבר בלידת האדם על פני האדמה

חזיון רוחני של המצב הגיאופוליטי העולמי